הליך קבלת הפטור
קבלת פטור מטעמי מצפון הוא תהליך ארוך שדורש אורך רוח, נחישות, ומוכנות להתמודד – לפעמים פעמיים – עם ועדה שיכולה להיות מאוד לא נחמדה. התהליך יכול להיות מתסכל, אבל מניסיוננו יש בו בהחלט סיכוי להצלחה. מומלץ להתייעץ עם רשת הליווי לפני שמתחילים בהליך, כדי ללמוד מהניסיון האישי ומהחוויה של מי שעברו את התהליך, להבין איך מרגישה החוויה ולהתעדכן אם היו שינויים בוועדה בזמן האחרון.
באופן כללי, זה הולך ככה: צריך לשלוח בקשה ותצהיר משפטי למפקד מיטב וללשכת הגיוס (או ליחידת הקישור אצל מילואימניקים), לעבור ראיון אישי, ולהגיע לשיחה עם ועדת מצפון. אם כבר התגייסת ואת מעוניינת להשתחרר מטעמי מצפון במהלך השירות – תצטרכי להעביר בקשה למפקד שלך, בנוסף לפנייה ישירות למפקד מיטב, שעומד בראש ועדת המצפון. במקרה הזה הליך השחרור מסובך יותר, כי עצם השירות בצבא יכול להיחשב לרעתך מבחינת השיפוט של הועדה.
בקשה ותצהיר
בתור התחלה כותבות מכתב שמפרט את תפיסת העולם שלך ובמה את מאמינה, ובו מסבירות למה התפיסות האלה לא מאפשרות לך לשרת בצבא, ומבקשות משום כך פטור משירות צבאי מטעמים שבמצפון. למעשה, התהליך נשען על יכולתך לשכנע את הצבא שאת פציפיסטית – כלומר שאת מתנגדת עקרונית לצבא כי הוא מוסד אלים, ושלא תסכימי לשרת בשום צבא ובשום נסיבות. הוועדה נותנת פטור על התנגדות לאלימות בכלל, ולא על התנגדות לכיבוש. לצד הפציפיזם את יכולה לפרט סיבות נוספות לסירוב שלך, כמו התנגדות ללאומיות, לדיכוי נשים ולהתעללות בבעלי חיים. אך הצבא יקבל אותן כלגיטימיות רק אם תוכלי להסביר איך האמונות האלה באות לידי ביטוי בפועל בחייך ומתבטאות דרך דוגמאות כמו פעילות בארגונים שונים, צמחונות או טבעונות שנשענות במהותן על הפציפיזם שלך. כך את מראה להם שאת גם באמת פועלת בהתאם למצפון שלך. מבחינת הועדה עיקר העניין צריך להיות פציפיזם, כי זו הסיבה המצפונית היחידה שהוועדה מכבדת כסיבה למתן פטור. תוכלי לציין במכתב גם את האופן שבו גיבשת את הדעות שלך: ספרים שקראת והשפיעו עלייך, חוויות מעצבות שעברת, מימד אישי, אישיותי ומשפחתי.
דרך שתוכל לעזור לך להשמע רצינית ואמינה תהיה אם פרטי במכתב את המגעים שהיו לך עם הצבא עד עכשיו. אם לא הזכרת את סירובך במגעים הקודמים הללו (למשל בצו הראשון), ,תהיה משמעות גבוה לכך שתסבירי מה השתנה מאז. כדי שלא יהיה ספק תוכלי להדגיש במכתב את הבקשה שלך לקבל זימון לוועדת המצפון. כשתזומני לוועדה בהמשך יבקשו ממך להביא שני עדים – רצוי לציין במכתב גם את שמות העדים ואת מספרי הזהות שלהם, אחרי שקיבלת את הסכמתם כמובן (ניתן לשנות את העדים בהמשך במקרה הצורך). המכתב צריך להיות ממוען למפקד מיטב. אם את לפני גיוס אז בנוסף גם למפקדת לשכת הגיוס האזורית שאליה הוזמנת לצו הראשון, ואם את מילואימניקית אז בנוסף למפקד מיטב גם ליחידת הקישור.
על המכתב להיות בתבנית של מכתב רשמי כך שיהיה עלייך לציין שלמכתב מצורף תצהיר משפטי, להוסיף תאריך בראש המכתב, את הכתובת שלך, כתובת הנמען, ושורת "הנידון: בקשת פטור משירות ביטחון מטעמים שבמצפון", ואל תשכחי לחתום עליו. אם המכתב יהיה ערוך באופן רשמי – זה יעזור לוועדה לראות שאת יודעת מה את עושה, שאת רצינית לגבי הבקשה שלך ויודעת שהחוק מגן עליך.
למכתב צריך לצרף תצהיר משפטי (שיכול להיות לחלוטין סטנדרטי) שאומר שאת לא יכולה לשרת בצבא מטעמי מצפון. תצהיר משפטי הוא מסמך בכתב, שמשמש גם כאמצעי הוכחה משפטי, כמו עדות בבית משפט. הנוסח המקובל לתצהיר הוא: "טעמים שבמצפון מונעים ממני לשרת בשירות ביטחון". את יכולה לחתום על תצהיר כזה אצל עורך דין (בעלות של כ-200 ₪, אם את לא מכירה עורך דין לבקש ממנו טובה) או בבית משפט השלום (בעלות של כ-50₪, והרבה פעמים אפילו יהיה להם דף מוכן עם הנוסח הדרוש, אבל עדיין כדאי שתבואי עם אחד מוכן). את התצהיר המקורי תוכלי להביא איתך ללשכת גיוס. אבל כמו במקרה של כל מסמך רשמי, חשוב לשמור אצלך צילום של התצהיר ושל המכתב.
אם תאריך הגיוס שלך קרוב – בעוד פחות מ-90 יום – הסיכוי שהמכתב שלך יתקבל, ויאשרו לך לראות ועדה, במסגרת זמן זאת, הוא מאוד נמוך. אם בכל זאת תרצי לנסות, מסרי את המכתב בעצמך בלשכת הגיוס. – שימי לב שהצבא לרוב סרב על הסף למי שמגישה בטווח זמן קצר כל כך, לא משנה מה תוכן המכתב.
כדי להגיש בקשה להפגש עם ועדת מצפון תוכלי להעלות סריקה של המכתב וכל המסמכים המצורפים לאזור האישי באתר "מתגייסים", ולשלוח למייל הרשמי של מיטב (miluim.moked@digital.idf.il) ולוודא טלפונית שהמסמכים הגיעו ליעדם.
אם הינך מילואימניקית כל זה רלוונטי גם אלייך, אך במקום אתר מתגייסים, אתר מילואים, ובמקום לשכת הגיוס- יחידת הקישור. אם הינך בשרות סדיר/קבע כל זה גם חל עלייך, רק עלייך לפנות ישירות למפקדת הישירה שלך. לצערנו למי שכבר בשירות קשה מאוד להשתחרר על מצפון.
התהליך לפני גיוס
ככל שתגישי את הבקשה בשלב יותר מוקדם, אפילו מיד לאחר קבלת הצו הראשון, וזו תהיה התגובה המיידית שלך לצו גיוס, ככה תתחזק ההתרשמות של הוועדה שאת כנה ושהדעות שלך מוצקות. מצד שני, חשוב שהמכתב יהיה מנוסח בצורה קפדנית מאוד, כי איכות המכתב היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על ההחלטה אם לתת לך פטור מטעמי מצפון, כמו גם על ההחלטה האם בכלל לתת לך להפגש עם הועדה. אם לא הספקת להכין את הבקשה, או שקיבלת את ההחלטה רק מאוחר יותר – ניתן להתחיל בתהליך בכל שלב, בהתחשבות בכלל הקבוע שדברים הולכים קל יותר וחלק יותר בתהליכי פטור ככל שמתחילות יותר מוקדם. היו גם סרבניות ששלחו מכתב כחודש לפני תאריך הגיוס שלהן וזכו להגיע לוועדה. אם שלחת את המכתב מוקדם, קחי בחשבון שהצבא לא יקבע לך ראיון עם ועדת המצפון לפני שתגיעי לגיל 18. לפעמים יש טעם לשלוח מכתב תזכורת סמוך ליום הולדתך ה-18, כדי לוודא שהתהליך אכן מתקדם.
אם אחרי משלוח הבקשה תעברי את שלבי הגיוס הראשוניים – ראיונות, מבחנים, בדיקות רפואיות, זימונים למיונים וכדומה – חשוב מאוד שתזכירי את סירובך לשרת בצבא בכל שלב בתהליכים הללו. מנסיוננו, הצבא יתעקש שתעברי את כל שלבי הצו הראשון (ראיונות, אימות נתונים, בדיקות רפואיות ומבחן פסיכוטכני), ולא יהיה מוכן לסגת בעניין הזה. מזימונים אחרים, ככלל, אפשר להתעלם ללא השלכות על תהליך השחרור. מעבר לכך, סביר שאם תראי התנגדות לשירות במהלך בדיקות הצו הראשון, הצבא יתחיל כבר להבין כי אכן יש פה עניין מצפוני. סביר להניח שככל שה"נתונים" שלך יהיו נמוכים יותר, וככל שתבהירי את היעדר המוטיבציה שלך לשרת בצבא, הצבא פחות יתאמץ לגייס אותך. אם הלכת למיונים ליחידות נבחרות סביר שישאלו אותך איך זה מתיישב עם פנייתך לפטור מצפוני: האם חל שינוי בהשקפות שלך? ייתכן ואף ישאלו אותך האם את מגיעה לועדה כי לא קיבלת את התפקיד שרצית. חשוב שתהיי מסוגלת לתת הסבר לכך שהשתתפת במיונים.
הצבא מחויב לאשר לך תוך 45 יום שמכתבך התקבל ומטופל. אם זה לא קרה, תוכלי להתקשר למיטב (טלפון 1111), לוודא שהמכתב ששלחת התקבל, תוכלי גם לבקש על כך אישור בכתב. אם תגיעי לשלב של ערעור או הגשת תלונה בתהליך שלך, יעזור לך אם יהיה לך רישום מפורט של כל שיחת טלפון עם הצבא ופרטים לגבי כל הגעה ללשכת הגיוס: עם מי דיברת (שם, דרגה ותפקיד), תאריך ושעה, ותוכן מפורט של השיחה, ממש מהפגישה הראשונה עם הצבא.
התהליך בשירות סדיר/טירונות/קורס/קבע
נדיר לפגוש במקרים של חילים/ות ששוחררו על מצפון בזמן שירותם. ומכאן שרצוי להגיש את הבקשה בשלב הכי מוקדם שתוכלו. חשבו איזה מסר אתן מעבירות ככל שאתן ממשיכות לשרת לאורך זמן.
הועדה תשאל אותכן איך יכולתן לשרת עד כה, ומה השתנה. מכאן שיהיה משקל רב במכתב וגם מול הועדה אם תוכלו להתייחס לכך ולהסביר זאת בצורה מפורטת ורצינית. תוכלו לתת דוגמאות איך לפני ולאורך השירות התנהלתן בצורה שמדגימה את תפיסתכן הפציפיסטית כדי לחזק את הטיעונים שלכן.
אם ברצונך להגיע לועדה יהיה עלייך להעביר את מכתב המצפון שלך למפקדת הישירה שלך ולמפקד מיטב. על המפקדת להיות אחראית להעביר את הבקשה שלך, להפגש עם ועדת מצפון, הלאה. הצבא מחויב לאשר לך תוך 45 יום שמכתבך התקבל ומטופל. אם זה לא קרה את או אחד מבנות משפחתך תוכל לבדוק באופן תדיר מה קורה עם המכתב. אם את חוששת שהמכתב לא הועבר או שמושכים אותך, תוכלי לפנות לקצינת פניות הציבור. מכיוון שייתכן וימרחו אותך, יהיה מאוד יעיל לרשום בצורה מפורטת (ולשמור את הרישום) של כל שיחת טלפון עם הצבא, פגישות בנידון, עם מי דיברת, (שם, דרגה ותפקיד), תאריך ושעה, ותוכן מפורט ככל שתוכלי של השיחה.
התהליך במילואים
אם החלטתן לקבל פטור מטעם טעמים שבמצפון, ותרצו לפגוש ועדת מצפון שתוכל לפטור אתכן, יהיה יותר פשוט ופחות מלחיץ אם תתחילו כמה שיותר מוקדם. ולא רק כשמגיע צו. כאשר ישנו צו ברקע תהליכים נהיים יותר מלחיצים וקשים. בטח אם זה צו שמונה. וכולנו יודעות, שלצערנו, שבמדינת ישראל בכל רגע נתון יכולה לפרוץ מלחמה.
במקרה בו זומנת בצו מילואים, עליך להגיש בהקדם את המכתב ולבקש לדחות את הצו ולהפגש עם ועדת מצפון. במקרה בו זומנת בצו 8 ישנו סיכוי רב שלא תספיקי לשלוח מכתב מצפון, כך שייתכן ויהיה עליך להגיע פיזית עם המכתב שבו מפורט סיבותייך לא לשרת, ולהתעקש לדחות את הצו עד שתוכלי לראות ועדה.
לא להגיע לצו שמונה מסכן אותך בלהיחשב עריקה- לכן איננו ממליצות על הליך כזה כלל. תוכלי לקרוא יותר על עריקות כאן.
שימי לב- במכתב חשוב להדגיש את התהליך שעברת מאז התקופה שבה "יכולת" לשרת ועד היום. ולחזק בדוגמאות מחיי היום יום. את תישאלי על כך בועדה ויהיה עלייך להיות מוכנה להסביר את התהליך שעברת. אם חווית קשיים בשירות הצבאי שלך לאור מצפונך תוכלי להתייחס לכך, אך אם תשעני רק על כך יהיה קשה לועדה להשתכנע שלא תוכלי לאור מצפונך למשל לשרת בתפקיד עורפי. אם הינך פעילה פוליטית תוכלי להתייחס גם לכך כדוגמא, אך שימי לב שזה לא מתפרש כהתנגדות סלקטיבית, עוד על כך תוכלי לקרוא בחלק על "הסברים פוליטיים ואי ציות אזרחי".
את התצהיר (שהחתמתן בבית משפט השלום או אצל עו"ד) בצירוף מכתב המצפון שלך, שלחי לקצינת הקישור שאחראית עלייך. אם אין לה את המספר שלה תוכלי להתקשר למוקד מילואים ולבקש. היא תתן לך מייל או מספר וואטסאפ שתוכלי לשלוח דרכו את המסמכים אליה. והיא תהיה אחראית להעביר את המסמכים בבקשה לפגוש את ועדת המצפון. כמו כן תוכלי להעלות את המסמכים במקום המיועד באזור האישי באתר מילואים. אם לא תקבלי תגובה מהצבא שהמכתב התקבל ומטופל, תוכלי להתקשר שוב ושוב למוקד מילואים ולוודא שמישהו יטפל בכך. תוכלי גם לשלוח שוב את המכתב. אם תוך 45 יום לא קיבלת שום תגובה שהמקרה שלך מטופל (כלומר לא תאריך לועדה/ראיון מקדים, אלא שזה התקבל ומטופל) תוכלי גם לפנות לקצינת פניות הציבור.
ראיון מקדים
השלב הבא הוא ראיון מקדים עם קצינה בכירה, לרוב בלשכת הגיוס – שלב חשוב אך בעיקרו טכני. לרוב, השאלות בראיון דומות לאלה שיהיו בוועדת המצפון, ומומלץ להתכונן אליו כמו להופעה בפני ועדת המצפון, כמו שנפרט בהמשך. פעמים רבות עולים בוועדה דברים שהסרבנית אמרה בראיון המקדים. סביב מועד הראיון את עשויה לקבל זימונים לבחינות קבלה או שאלוני העדפה לתפקידים בצבא. אפשר להתעלם מהם, או להסביר שאת לא רוצה אף תפקיד, כי בכל מקרה את לא מתכוונת להתגייס.
הראיון המקדים לעיתים עלול להיות שיחה קצת תוקפנית ומאשימה, כפי שיכולה להיות הועדה, אך ברוב המקרים היא מתנהלת כשיחת חולין. אך אל תתבלבלי, זוהי לא שיחה חברית, והדברים שתגידי שם משמעותיים בתהליך השחרור. בניגוד לועדה הראיון המקדים הוא עם קצינה אחת, ולא ועדה שיכולה לכלול גם 7 אנשים.
אחרי הראיון תקבלי הודעה בדואר או בטלפון על מועד כינוס ועדת המצפון, לפעמים בהתראה קצרה של פחות משבועיים או יומיים. בכל מקרה, כאמור, לא תזומני לוועדה לפני שמלאו לך 18. גם העדים שלך אמורים לקבל הודעה, אבל כדאי לעדכן אותם בכל מקרה.
במידת הצורך ניתן לשנות את מועד הוועדה, אבל זה עלול להיות כרוך בדחייה ארוכה. אפשר גם להחליף את העדים. רצוי לתאם זאת מוקדם ככל שניתן, מול מי שחתום על הזימון לוועדה. אם משהו השתבש, הניסיון מלמד שאפשר להופיע עם עדים אחרים גם ביום הוועדה עצמו.
הכנה לוועדת המצפון
חשוב מאוד שגם את וגם העדים שלך תתכוננו לראיון בוועדת הפטור. דברי עם אחרים שהיו בוועדה בתקופה האחרונה – ממליצות ליצור קשר עם רשת הליווי בשביל זה. את יכולה לחשוב על השאלות שעשויים לשאול אותך ואת העדים ותתכנני מראש מה את רוצה לומר. כך יהיה לך קל יותר להתמודד עם הלחץ שבוועדה, והתשובות שלך יהיו שוטפות ורהוטות יותר. את יכולה לנסח לעצמך תשובות בכתב, לדון בהן עם אחרות, והכי תורם – ואפילו כיף ומצחיק – לערוך סימולציה עם כמה חברות (והמלווה המנוסה שלך מרשת הליווי), שישאלו אותך ואת העדים שאלות שעשויות להופיע בוועדה. סוגי השאלות מפורטים כאן. חשבי גם על נקודות החולשה שלך שאת עשויה להישאל לגביהן – למשל אם פנית לוועדה ברגע האחרון, או אם היית ביום סיירות או בכל מיני מיונים.
תני לעדים שלך לקרוא את המידע שמופיע כאן ובחוברת, ואת מכתב המצפון שלך. שתפי אותם בתהליכים שעברו עלייך בהחלטה לא לשרת, ובהגדרה המדויקת של העמדות שלך. ספרי להם פרטים שונים עלייך: הם עשויים להישאל מה שמות ההורים שלך והאחים שלך, ממתי אתם מכירים, איפה את לומדת, למה את לא רוצה להתגייס, אם תמיד היית "כזאת", מה דעתם על ההחלטה שלך לסרב וכדומה. חשוב שהעדים יבינו שהם לא אמורים להעיד על האופי שלך אלא על המצפון שלך.
התנהלות הוועדה
ועדת המצפון יושבת בלשכת הגיוס בתל השומר. הגיעי עם העדים שלך, מצוידת בתעודת זהות, ניירות ועט. אם בסוף הצלחת להביא רק עד אחד – זה מותר לפי נהלי הוועדה, וגם מנסיוננו זה בסדר, אבל עדיף שניים. ההמתנה לתורך יכולה להיות ממושכת, ובמהלכה ייתכן ויתנו לך למלא חוברת עם שאלות לגבי אורח החיים שלך, מי את, איזו מוזיקה את שומעת, באיזו מגמה למדת בתיכון, האם יש לך עבודה, ממתי את פציפיסטית וכו' וכו'. למרות שלאחרונה נהיה יותר נדיר שהם נותנים שאלון לפני הכניסה לועדה, למקרה וכן יתנו לך ישנם שני דברים לזכור בעת מילוי השאלון:
– הצבא יחפש סתירות בין מה שאמרת בוועדה או כתבת במכתב, לבין מה שמילאת בשאלון (למשל, אם כתבת שאת תומכת בזכויות בעלי חיים, אבל ציינת שעבדת בעבר במסעדה ולא הדגשת שזאת מסעדה טבעונית – הטענה שלהם תהיה שהעקרונות שלך לא מספיק חשובים לך כדי לוותר על עבודה, ולכן לא מגיע לך פטור מטעמי מצפון משירות צבאי). אם הם ימצאו סתירות כאלה, רוב הסיכויים שתקבלי תשובה שלילית.
– את יכולה לנצל את השאלון (וכך גם את המכתב מצפון) כדי להדגיש את חשיבות תפיסת העולם הפציפיסטית בחייך. בשאלות על ספרים, סרטים וכדומה, את יכולה להתייחס לספרים וסרטים שעוסקים בסירוב, או שמדגישים תפיסת עולם שמתנגדת למלחמות. אם מבקשים ממך לכתוב את קורות חייך, את יכולה לספר בעיקר, ובהרחבה, על תהליך הסירוב, ולהתעלם מנושאים שאינם רלוונטיים לסירוב. אחרי הכל, בעיני הוועדה, סרבנית שזכאית לפטור היא מישהי שהפציפיזם "נוטף" ממנה באופן ספונטני בתשובה לכל שאלה ואמירה, רלוונטית או לא רלוונטית.
לפי נהלי הצבא, הוועדה מורכבת מארבעה אנשי צבא מיחידות שונות, נציג דת ומנציג אזרחי אקדמאי. בהתכנסות הוועדה ישתתף גם מזכיר הוועדה (שאינו חבר הוועדה) וקלדן. בתחילת ההתכנסות תתבקשי להציג את עצמך ואת ההשקפה האידאולוגית שמונעת ממך לשרת בצבא. תוכלי לחשוב מראש מה את רוצה להגיד בדקות אלה ואף להכין מעין "נאום" קטן, בו תדגישי את הצדדים החזקים שלך, כלומר הדברים ש"מוכיחים" שאת פציפיסטית – כמו פעילות כזו או אחרת, היסטוריה משפחתית קשורה וכדומה. שימי לב שחברי הוועדה יצפו לשמוע ממך את ה"מונולוג" שהכנת בתשובה לשאלה הראשונה שהם שואלים, גם אם לכאורה את נשאלת על משהו אחר (למשל, התשובה לשאלה: "ספרי לנו קצת על עצמך?", או "אז למה הגעת לכאן?" צריכה להיות המונולוג שלך, ובעצם, גם התשובה לשאלה "איזה יום היום?"…)
בהמשך, חברי הוועדה ישאלו אותך שאלות. הרבה פעמים השאלות יהיו תוקפניות, ובכוונה: אולי הם רוצים לראות מה מתקפה ולחץ מוציאים ממך, ואם את נשארת שוחרת-שלום בתגובתך לזה. לפעמים חברי הוועדה ינסו לקטוע את דברייך בשאלות חדשות לפני שהשלמת את התשובה לשאלה הקודמת. במקרה זה כל עוד תנסי, בנימוס כמובן, לעמוד על שלך ולהשלים את התשובה לשאלה המקורית, יותר סיכוי שהם יקשיבו לך. זכרי תמיד לנסות לומר את הדברים שהכי חשוב לך שיירשמו בפרוטוקול בתחילת התשובה שלך ולא בסוף, כך שלא ניתן יהיה להוציא את דברייך מהקשרם בזה שיקטעו אותך באמצע ולא יתנו לך להשלים את התשובה.
אם תיראי ותתפסי כתוקפנית או מתגוננת, חברי הוועדה עלולים לפרש את התנהגותך כ"אלימה" – ולכן לא פציפיסטית. כך גם אם תכעסי, תצעקי, או תהיי לא מנומסת. את יכולה להפגין ביטחון ואמונה בעמדותייך בדרך שלא תעורר אנטגוניזם או כעס. למרות הויכוח שעלול להיווצר, חשבי מה הם יבינו (עם תפיסת העולם שלהם כאנשי צבא) אם למשל תאשימי את הצבא ברצח ילדים בעזה, למשל. חברי הועדה מחפשים שתתאימי לדמות בראש שלהם כשהם חושבים על "פציפיסטית"- בחורה שקטה ומנומסת. בחורה שהשקפת העולם שלה מתנגדת לצבא ולמלחמות באופן אוניברסלי, ולא ספציפי לישראל. בחורה זו מבחינת הועדה תהיה כזאת שהקושי המצפוני שלה הוא האישי- ולכן אינה יכולה לפעול נגד הערכים שלה. כלומר לא בחורה ששמה דגש על תקווה לשנות את העולם (כי מבחינתם מי שבאה לשנות את העולם היא מי שהם יתייגו כתומכת ב"מרי אזרחי", ולא בהכרח פציפיסטית).
בין שאלות הוועדה יש לא מעט "שאלות מלכודת" ידועות – עוד סיבה לקבל הדרכה מרשת הליווי לקראת הראיון. למשל, אם שואלים אותך לגבי- אם תהיי מוכנה לשרת בגוף אזרחי (נגיד: "היית מוכנה לשרת בבית חולים?"), קחי בחשבון שאם תעני פשוט "כן", יפרשו את זה כנכונות לבצע שירות צבאי במסגרת אזרחית (ומכאן שאת "סרבנית סלקטיבית", ולא מגיע לך פטור), אבל אם תעני פשוט "לא", יפרשו את זה כחוסר נכונות לבצע כל שירות חליפי שהוא (ומכאן שאת "מונעת מטעמי נוחות אישית" ושוב לא מגיע לך פטור). במקרה הזה, תוכלי להבהיר בתחילת התשובה שלך מה בדיוק הפירוש שאת נותנת לשאלה ("אם אתם מתכוונים לשירות שכולל גיוס לצבא אז… אבל אם אתם מתכוונים לשירות שהוא אזרחי לחלוטין, ואינו כולל גיוס, אז…"). יש גם שאלות מלכודת אחרות, והן גם משתנות מעת לעת.
מניסיוננו, הוועדה רואה קשר בין צמחונות וטבעונות לפציפיזם. אם את לא טבעונית, הם יבדקו אם יש לך תשובה מגובשת על השאלה איך זה מתיישב עם ההתנגדות שלך לאלימות. אם את כן צמחונית או טבעונית, שימי לב שזה חד-משמעית יכשיל אותך אם את למשל עובדת במסעדה שמגישה בשר או מוצרים מהחי. ההגיון שלהם אומר שאם יש לך אמונה ואת יכולה ביום יום לפעול נגדה (בעבודה במסעדת בשרים למשל) אין סיבה שלא תוכלי למרות המצפון שלך לשרת בצבא.
הוועדה תקבל את הבקשה שלך אם תעשי רושם גם של פציפיסטית וגם של אדם שלא מתפשר על האמונות שלו, ופועל בהתאם למצפון שלו בכל תחום בחיים. אם יש סתירות כאלה בחיים שלך בין האמונות למעשים, תוכלי כבר היום לחשוב על דרך משכנעת להסביר למה זה המצב.
חשוב לדבר במשך כל הראיון בוועדה בקצב נינוח, כדי שהקלדן יספיק לכתוב הכול. כשאת יוצאת מחדר הוועדה רשמי לעצמך בדיוק מירבי איזה שאלות נשאלת, מה ענית, מי היו חברי הוועדה, וכל פרט נוסף שנראה לך רלוונטי – למקרה ויהיה צורך לערער על החלטת הוועדה. ככל שתדחי לכתוב את מה שקרה בועדה ככה דברים ישכחו, ומשם גם את עלולה לאבד נקודות חשובות שתוכלי להשתמש בהם בערעור.
הסברים פוליטיים ואי ציות אזרחי
לכולנו ברור מה הקשר בין פציפיזם, לפוליטיקה, בין התנגדות לכיבוש ולטיהור האתני, ולסירוב לשרת בצבא. אך לצבא הישראלי יש הגדרה ספציפית למה הוא מגדיר כסיבה מצפונית שבגינה מישהו לא יכול לשרת בצבא בכלל. לצערנו, הסברים פוליטיים אינם חלק מהסיבה הזאת. במציאות, פציפיזם מוחלט, מטבעו, סביר שילווה בהתנגדות לשליטה צבאית ודיכוי של עם שלם. אבל ועדת המצפון לא תמיד יודעת איך להתמודד עם העובדה הזאת. בעבר, הנוהג של הוועדה היה לפסול בקשות פטור אם לפעולות של הצבא הישראלי היה משקל אפילו מעט משמעותי בטיעוניה של הסרבנית. הם פירשו סירוב כזה כסירוב סלקטיבי (כלומר, כסירוב לשרת ספציפית בצבא הישראלי, לא בכל כוח חמוש באשר הוא).
בשנים האחרונות, התגבשה בוועדה גישה מעט שונה שמוכנה לקבל התנגדות לכיבוש כחלק מעמדה פציפיסטית, עד מידה מסוימת, ובמקום זאת שמה דגש על ההבחנה בין סירוב מצפוני פרטי לבין "מרי אזרחי". כלומר, הוועדה מוכנה לקבל טיעונים שמתייחסים, בין היתר, לפעולות הצבאיות של ישראל, ובלבד שהסרבנית לא מציגה את עצמה כמי שקוראת לפעולה מאורגנת של אי-ציות, ולא מציגה את הסירוב שלה כפעולה שהיא דוגמה ומופת לאחרים (גם אם לדעתנו היא כזאת).
בפועל, לא תמיד ניתן לחזות איזו מבין שתי הגישות שתארנו תנחה את הוועדה שתגיעו אליה. בכל מקרה – בהנחה שמהות הסירוב שלך אכן תואמת את הקריטריונים הבלתי-כתובים של הוועדה, זכרי שהועדה כנראה תפטור את מי שבדברים שלהם- אם הייתה כל התייחסות לפעולותיה של ישראל, ההתייחסות תובן כנגזרת מעמדה אוניברסלית רחבה יותר. כלומר את מי שהדגיש את הסירוב שלו כחלק מתפיסת המוסר האישיות שלו, מי שמסרב לפעול בניגוד למוסר שלו עצמו, ולא ככלי להתארגנות פוליטית.
חלק מחוקיה הלא כתובים של הועדה לגבי מי הם משחררים, אינם כוללים "סרבנות סלקטיבית". כלומר אנשים שהצהרת המצפון שלהם מתפרש מצד חברי הועדה כנובעת למשל, מהתנגדות לשרת בצבא כובש אבל כן היו מצטרפים לכוחות המשטרה כ"כוח מגן", או כאלה שהיו יכולים לשרת בתפקיד חינוכי כמו מורה חייל או פיקוד העורף, או אפילו לבצע "שירות מוכר" (שזה שירות מטעם הצבא, אבל בגוף אזרחי כלשהו). כך שגם אם ההתנגדות היא לא לשרת ביחידה מסוימת, או לא לשרת בגלל החזקת נשק, מבחינת הועדה זה לא סיבה לשחרר.
לעיתים אנחנו שומעות על אנשים שמניסים "להתפשר" עם עמדת הצבא, "ללכת לקראתם" באיזושהי צורה, כדי שחברי הועדה כביכול יבינו אותם, יהיו אמפטים אליהם ויעזרו להם (ויתכן שזה ישמע מפתיע למי שלא מכיר איך הצבא עובד) אך כל תזוזה לכיוונם יתפרש כעילה לפסול את בקשת הפטור שלכם על הסף.
כמובן שגם לנו ברור למה רצח ילדים בעזה היא סיבה לסרב, אך בואו נהיה כנות- אם הצבא היה רואה בזה כדבר לא בסדר, ועוד היה מכיר בכך בפומבי, איך הם היו יכולים להמשיך להצדיק את הכיבוש והטיהור האתני?
העדים בוועדה
חשוב שהעדים יהיו אנשים שמכירים אותך טוב, ובלי קשר לעמדותיהם – שיכירו בדעות שלך ויכבדו אותן. הורים יכולים להיות עדים מוצלחים מאוד אם הם עומדים מאחורייך, גם אם לא בהכרח מסכימים עם דעתך, אבל גם חשוב מאוד שהם יהיו מוכנים לקבל ליווי (מרשת הליווי) לקראת ההופעה בוועדה. הורים יכולים להיות עדים בעייתיים אם הם מסתכלים על הכוונה שלך להימנע מגיוס במבט פסיכולוגיסטי, כמי שלא "מתאימה" לשרת בצבא בגלל סיבות אישיות ונפשיות, או אם הם משדרים לחברי הוועדה באופן כזה או אחר שדעתם של אנשי הצבא עליהם חשובה להם יותר מהתמיכה בך. שוב, לכן זה יעזור אם הם יקבלו ליווי שבעזרתו יוכלו להבין כיצד להימנע מלהכשיל אותך (במידה וזאת היא כוונתם). בכל מקרה, יש ערך בלבחור עדים רהוטים ומרוכזים, שיוכלו להתמודד עם תמרונים, מניפולציות, ו"מלכודות" שהוועדה עלולה לנסות עליהם.
בדרך כלל העדים מוזמנים לחדר אחרי מבקשת הפטור. לפעמים מסתפקים רק באחד מהם ולפעמים בשניהם. לפעמים הם נשאלים רק איך הם מכירים אותך, ולפעמים הוועדה מנהלת איתם ויכוחים אידאולוגיים ארוכים. חברי הוועדה עשויים להפנות לעדים כל אחת מן השאלות שהם שואלים אותך – אז גם הם יוכלו להתכונן באמצעות חוברת המצפון בדיוק כמוך. וכמובן, יכירו את מכתב המצפון האישי שלך.
היו מקרים שהוועדה התחילה לשאול את העדים שאלות על העמדות שלהם. במקרה כזה, הם צריכים לדעת שהם שם כדי להעיד על העמדות שלך ועל השקפת עולמך, ואין שום סיבה שישתפו פעולה עם ניסיונות לגרור אותם לשיחות על פוליטיקה או על העמדות שלהם. אחרי שהעדים יוצאים, תוכלי לבקש גם מהם לכתוב בפירוט, או לכתוב מפיהם, מה שאלו אותם ומה הם ענו (למקרה שיהיה עלייך להגיש ערעור).
תוצאות הוועדה
אחרי חודש בערך תקבלי תשובה מוועדת הפטור. אם עברת את הוועדה, יבשרו לך שהבקשה התקבלה ואת פטורה משירות ביטחון. אם לא, יכתבו לך כי הוועדה לא השתכנעה שטעמים שבמצפון מונעים ממך לשרת בצבא. אגב, הקריטריונים שלפיהם שופטת הוועדה את הפונות אליה, אם הם אי-פעם נוסחו בכלל, אינם גלויים לציבור. לפעמים התשובה היא שבשלב זה הבקשה נדחית או שאין החלטה, וידחו לך את הגיוס לתקופה מסוימת, שבמהלכה תוכלי לפגוש ועדה נוספת. לרוב המשמעות של תשובה כזו היא שהוועדה לא בטוחה אם ההשקפות שהצגת אמיתיות או שאת מנסה להתחמק משירות מטעמים אגואיסטיים.
הגשת ערר
אם הוועדה החליטה לדחות את הבקשה שלך, את יכולה לערער על ההחלטה. את הערר יש להגיש למיטב תוך 30 יום מקבלת החלטת הוועדה לידייך. בתהליך הערר קריטי שתהיי בקשר עם רשת הליווי של פרופיל חדש לטובת ליווי בתהליך, כדי שתהיה עוד נקודת מבט שתעזור לך לעבור אותו בהצלחה בפעם השניה.
אם לא קיבלת את פרוטוקול הוועדה שלך ואת נימוק ההחלטות של הועדה, תוכלי לשלוח מכתב למפקד יחידת מיטב ולבקש אותו. מסמכים אלה קריטים לערעור שלך. ההצלחה בערר תלויה במידה רבה בהתנהלות הוועדה הראשונה – אם לא נתנו לך לדבר, או אם נכתבו דברים אחרים בפרוטוקול ממה שאמרת. בדקי: האם ציטטו אותך לא נכון? לא הבינו את כוונתך? האם לא הסברת את עצמך כראוי? נסי ללמוד מהטעויות שלך ותזכרי גם שיכול להיות שההחלטה שלהם לא באמת קשורה אלייך, והשיפוט שלהם לא אומר משהו מוחלט ואמיתי. רק שצריך לנסות שוב בשביל לקבל את הפטור הזה, (אם את עדיין רוצה אותו ולא פטור אחר שאת חשה שמתאים לך).
מכתב ערר טוב חוזר על עיקר טיעוני הסירוב המצפוני שלך ומפרט את השתלשלות העניינים עד כה. וכלולים בו תיאורים של הבעיות מהוועדה הראשונה: אם לא נתנו לך לדבר ללא הפרעות, אם הפרוטוקול מסלף דברים שאת או העדים אמרתם, אם החלטות הועדה נובעות מחוסר הבנה של משהו שאמרת, או כל בעייתיות אחרת בתהליך. בגוף הטיעון תוכלי לנמק למה הוועדה טעתה כשהיא לא הסכימה לתת לך פטור, בהתאם לפרטי המקרה. אם נוצר ממך רושם שגוי לגמרי, אולי בגלל הפגמים בתהליך, תוכלי לשים על זה דגש, ובכל מקרה להצהיר שהמצפון שלך עדיין לא מאפשר לך לשרת שירות ביטחון. זכרי: זה שהוועדה לא מקבלת את זה שאת פציפיסטית לא אומר שאת לא פציפיסטית.
יש סיכוי טוב שבעקבות המכתב תזומני שוב להיפגש עם אותה ועדת מצפון. בעקבות ההמלצה שלה מפקד מיטב יקבל החלטה סופית שלא ניתנת לערעור. אם הערעור לא צלח תוכלי לפנות לאפיקי שחרור אחרים, או להתעקש על הסירוב שלך ולהסתכן בכליאה (שתוכל גם להפוך להצהרה פומבית שלך על סירובך להתגייס). בכל מקרה, פני לרשת הליווי של פרופיל חדש ונלווה אותך בכל תהליך שתבחרי.
אפשר למצוא פרטים נוספים על הליך הפטור מטעמי מצפון בחוברת המצפון של פרופיל חדש. החוברת נמצאת בהליכי עדכון והמידע בדף הנוכחי מעודכן יותר בשלב זה, אך הוא חלקי ולכן חשוב כן לקרוא לעומק את החוברת.