פטור לעתודאים

אם מסתכלים על הפקודות היבשות, ניתן לראות שהצבא הוא היחיד שמחזיק ביכולת לבטל את חוזה העתודה בטרם עת ולוותר על עתודאי, מהסיבות הבודדות הללו:

קיצוצים

במקרים נדירים קורה שהתקן שאליו יועד העתודאי התבטל, ולא נמצא תקן אחר שאותו הוא יוכל לאייש. זהו משחק מזל טהור, שלעתודאי אין שום השפעה עליו, פרט להגשת בקשה מנומקת לקיצוץ בשלב מספיק מוקדם ובאופן תדיר. השכיחות הנמוכה של קיצוצים יחד עם השרירותיות שבה הם קורים – הופכת את הדרך הזאת להימור טהור.

אי התאמה מקצועית / התנהגותית

במקרים שבהם הצבא מכיר בכך שהעתודאי אינו כשיר לבצע שום תפקיד שהוכשר אליו בצורה סבירה, או כאשר יש דפוס קבוע של בעיות חמורות בתפקודו של העתודאי (הפרת פקודות, אירועים משמעתיים) – הצבא משאיר לעצמו את היכולת לשחרר אותו משירות. או בהפשטה גסה – לשחרר עתודאי ברגע שבו להחזיק אותו על מדים מהווה כאב ראש גדול יותר מלשחרר אותו. יש לקחת בחשבון שכל צעד שנעשה בכיוון הזה מצד העתודאי מסכן אותו בהטלתן של סנקציות מצד המערכת הצבאית (שלילת הטבות, "טחינת" תורנויות, הרעת תנאים ואף כליאה) ולא בהכרח "מזיז" למערכת. חשוב לזכור – צה"ל הוא גוף ממשלתי שזוכה לכמעט 0 ביקורת חוץ ולתקציב הולך ותופח. זה מוביל למצב שבו לא באמת מצופה שאדם בשירות יפיק תועלת, והאבטלה הסמויה כבר מזמן לא סמויה. זאת מציאות שקשה להיות בה מספיק "מתחת לרף" כדי להיות מועמד להדחה – בגלל שהרף כל כך נמוך שהוא כמעט ולא קיים.

פטור מטעמי מצפון 

לעתודאיות יש אפשרות לפנות לוועדת המצפון הצבאית, אם הן פיתחו התנגדות מצפונית לשירות צבאי מטעמים פציפיסטיים. התהליך אינו שונה מתהליך הפנייה הרגיל לוועדת המצפון, חוץ מזה שבמקום לשכת הגיוס האזורית יש לכתב את יחידת העתודה לסטודנטיות, או את היחידה הצבאית שבה הוצבת אם כבר חזרת לשירות. בין השיקולים שוועדת המצפון שוקלת ישנם גם שיקולי כוח אדם של הצבא, מה שאומר שהסיכויים של עתודאית לקבל פטור בוועדת המצפון הם כנראה נמוכים יחסית.

אי התאמה רפואית לשירות צבאי

במקרים שבהם יש מציאות רפואית שמונעת / פוגעת מאוד ביכולת של העתודאי לשרת (פרופיל 21), הוא ישוחרר מסיבות רפואיות. לשם כך, על העתודאי להיות מוכר כחולה במחלה כלשהי בדרגת חומרה גבוהה מאוד על ידי רופא צבאי שמוסמך לאבחן ולטפל בבעיה אשר ממנה סובל העתודאי. בנוסף, צריך להתקיים מצב בו לא ניתן להתאים לעתודאי שירות בהתנדבות עם הקלות.

נפרט בעזרת סיפורו של ס', עתודאי תיאורטי ששוחרר בגלל אי התאמה רפואית שנבעה ממצוקה נפשית שסבל ממנה:

לפני החזרה לשירות

במהלך לימודיו החל ס' לסבול מבעייה נפשית. יש לו מסמכים מפסיכולוג / עובד סוציאלי / פסיכיאטר אזרחי שמעידים על כך, שחלקם כוללים תיעוד של הטיפולים שעבר. כל אלו בדרך כלל מהווים סיבה טובה מספיק להפניה לרופא צבאי לבחינת מצבו הבריאותי של ס' מחדש. עליו ליצור קשר עם מדור עתודה ולעדכן אותם בשינויים במצבו הבריאותי ולבקש לראות גורם רפואי צבאי שיוכל לבחון: האם יידרשו התאמות למסגרת השירות שס' מיועד אליה? או שמה ס' כלל אינו כשיר לשירות יותר? לרוב כשמדובר בתחום הנפשי יפנו את העתודאי לקצין בריאות נפש (קב"ן) שלאחר אחת או כמה פגישות בדרך כלל יפנה לפסיכיאטר צבאי – שאצלו נמצאת הסמכות להחליט אם ס' כשיר לשירות. הפסיכיאטר יכול גם לבקש לבחון את מצבו של ס' שוב במועד מאוחר יותר כדי לבחון איך מצבו של ס' משתנה לאורך זמן.
חשוב לזכור שהצבא זז לאט, לכן אין לס' סיבה להתמהמה ולחכות לתאריך כלשהו כדי להתחיל בתהליך: ברגע שיש לו מסמך אבחון מגורם מוסמך, הוא יכול כבר לפנות למדור ולבקש לראות קב"ן.

במהלך שירות החובה

גם בשלב זה עבר רפואי מתועד יכול להוות יתרון לס'. מערכת הרפואה הצבאית עמוסה, ולכן מסמכים המעידים על חומרת המצב יכולים לאותת למערכת על דחיפות המקרה ולהוביל להפניה מהירה יותר לקב"ן.
עם זאת, עבר רפואי קודם הוא לא חובה. מצב נפשי של אדם יכול להשתנות מזמן לזמן, ומצוקה נפשית, כולל כזאת שניתנת לאבחון קליני, עלולה לפרוץ בכל עת, גם ללא היסטוריה קודמת. 

לרוב, ס' יצטרך להסביר למפקדיו את מצבו ולבקש פגישה עם קב"ן. קיימים מקרים בהם מפקדים קשובים מספיק מציעים לס' בעצמם לראות קב"ן, אך כדי שזה יקרה צריך שיהיה ברור לעין לא מיומנת (כמו עין של מפקד אישי למשל) שס' סובל מבעיה נפשית. חשוב לציין שהרבה מפקדים לא מודעים מספיק לנושא בריאות הנפש, ועלולים לסרב לשתף פעולה עקב בורות. במקרה כזה ניתן לפנות ישירות למרפאת בריאות הנפש הצבאיית הקרובה. אם יש צורך, רופא היחידה אמור לעזור.
הפגישה הראשונה עם הקב"ן נושאת אופי אבחוני – האם יש בעיה נפשית מסוג מוכר כלשהו? מה דרגת החומרה שלה?

במקרים שבהם מדובר בבעיה מספיק חמורה, יופנה ס' לפסיכיאטר צבאי. עקב המורכבות הכרוכה באבחון בעיות נפש, יכולות להתקיים כמה וכמה פגישות עם קב"ן עד שס' יופנה לפסיכיאטר, אם בכלל. תשומת לב של רופא מוסמך (פסיכיאטר) מוקדשת רק למקרים החמורים ביותר. ולכן כל עוד ס' לא נחשב כמקרה חמור מספיק, סביר להניח שלא יתאפשר לו לראות פסיכיאטר. הרבה פעמים ישנו דיסוננס בין מה שס' מתלונן עליו לבין מה שמדווח לגבי מעשיו בפועל. הנטיה היא לייחס חומרה גבוהה יותר למקרים שבהם התפקוד היום-יומי נפגע בצורה מורגשת, ולייחס פחות חשיבות למקרים שבהם למרות תלונות מדאיגות המתלונן ממשיך לתפקד כרגיל.
אם ס' מאובחן כסובל מתסמונת פסיכיאטרית בדרגת חומרה מספקת – ייקבע לו תור לפסיכיאטר, אצלו יעבור ס' בדרך כלל אבחון יותר מעמיק. לרוב יוצע לס' הרכב טיפול כלשהו – כדורים פסיכיאטריים, טיפול שיחתי, הקלות שירות זמניות או שילוב של המרכיבים הללו. חשוב לציין שהצבא לא יכול לכפות על חיילים נטילת תרופות. זכותו של ס' לסרב לטיפול תרופתי, אם, למשל, הוא חושש מתופעות לוואי אפשריות של הטיפול.

גורמי בריאות הנפש הצבאיים נוטים לנהוג בזהירות חשדנית כלפי הפונים אליהם. לכן ס' יזכה לחוות כל מיני "מבחנים" במהלך האינטראקציות שלו עם גורמי בריאות הנפש. המבחנים האלה, ככל הנראה, באו לבחון את מצבו הנפשי של ס' ולהבין אם יש טעם להמשיך ולהשקיע בו את המשאבים הנחוצים, או שמא יש מי שצריך אותם יותר. לרוב, הגישה באה לידי ביטוי בכך שגורמי בריאות הנפש משדרים חוסר אמון ומטילים ספק בחוויה הסובייקטיבית שגולל ס'. מצבו של ס' והחוויה שהוא חולק מתועדים בכל פגישה, בין היתר כדי שיקל על גורמי בריאות הנפש לזהות מקרים של חוסר עקביות. בנוסף, אמרות כגון "אני לא יכול לשחרר אותך" יכולות להיזרק לאוויר, למרות שאמיתותן מוטלת בספק (קיומם של עתודאים ששוחררו עקב פרופיל 21 סותר זאת).

במהלך הטיפול

ס' יוזמן לפגישות מעקב אצל הפסיכיאטר והקב"ן אחת לתקופה של שבועיים או יותר. במהלך הפגישות האלה הם ינסו להבין איך משפיע עליו הטיפול.
לרוע המזל, למרות הטיפול, מצבו הנפשי של ס' המשיך להתדרדר. גורמי בריאות הנפש לא ממהרים לוותר, ומוכנים להשקיע בס' את תשומת ליבם במשך חודשים ארוכים.
רק לאחר תקופה ארוכה מתקבלת ההחלטה שס' אינו כשיר לשירות צבאי והפסיכיאטר המטפל שלו ממליץ להוריד את הפרופיל שלו ל-21. לא פעם קורה גם שבמקום לתת המלצה לפטור נפשי לעתודאים מיד, הצבא מעדיף קודם להוציא אותם מהעתודה, להעביר לתפקיד רגיל בצבא, ורק אז, במקום החדש, ניתן להתקדם לקראת פטור עקב המצוקה הנפשית.

המלצה לפרופיל 21 בשלב הלימודים

אם ס׳ יקבל המלצה להורדת פרופיל ל-21 עוד בשלב הלימודים – הוא יתקל בוועדה שתתחקר אותו ותנסה לגבש החלטה האם הוא כשיר לשירות או לא. לרוב, וועדה כזו לא נוטה להגיע למסקנה שהפונה אליה לא כשיר רפואית לשירות, אלא להמליץ על בחינה מחדש של הנושא לאחר תקופת זמן משמעותית (חצי שנה, שנה). נדירים המקרים שבהם הוועדה מחליטה על שחרור בפגישה הראשונה.

אם מתקבלת ההחלטה שס׳ לא כשיר לשירות – לרוב כאן התהליך נגמר, ועם כמה שלבים בירוקרטיים ס׳ ישוחרר מחובתו לשירות.

המלצה לפרופיל 21 במהלך שירות החובה

לאחר החזרה לשירות המלצה לפרופיל 21 תוביל להפניה ל'וועדה למקצועות נדרשים". הוועדה בדרך כלל מתפקדת כחותמת גומי ומאשרת את ההמלצה שניתנה לס' על ידי הפסיכיאטר. אך התהליך שס' עובר עלול להיראות אחרת, ולפני שיזומן לוועדה יקבע לו תור לרופא תעסוקתי.

רופא תעסוקתי

תפקידו של הרופא התעסוקתי לבחון את מצבו של ס' ולראות אם ניתן להתאים לו מסגרת שירות שלא תשפיע לרעה על מצבו הבריאותי, באמצעות מעבר לתפקיד תובעני פחות, מתן חופש ממושך או קיצוץ בשעות העבודה (על חשבון ימי חופשה). עקב המורכבות הקיימת בתחום בריאות הנפש, קורה רבות שהרופא התעסוקתי "מניח" שחל שיפור במצב, למרות שאין ביסוס עובדתי לקביעה. זה מה שקרה לס', אבל ס' המשיך לסבול. אחרי פניה חוזרת של ס' לגורם המטפל (הפסיכיאטר), ס' מופנה לפגישה נוספת עם הרופא התעסוקתי, בה נקבע שאם לאחר פרק זמן של כמה שבועות מצבו של ס' לא ישתפר – הוא יקבל המלצה לשחרור גם מהרופא התעסוקתי.

הגישה של הרופא התעסוקתי נוטה להיות מאוד חד צדדית: הוא עלול להתעקש להשאיר את ס' בשירות גם אם ס' לא יפיק שום תועלת מכך, ולא ימליץ לשחררו אם לא יראה מספיק ביסוס לסיכון שבהשארתו של ס' בשירותו הצבאי.

קבע

בעת כניסה לקבע, החוקים לגבי "אי כשירות רפואית לשירות" משתנים, ופרופיל 21 לא מחייב שחרור של משרת קבע. מה שקורה הוא שמשרת קבע שמקבל פרופיל 21 מופנה לרופא תעסוקתי לבחינת כשירותו לשירות (תהליך דומה למפורט לעיל).

הקשיים בדרך

המערכת הצבאית, כגוף קולקטיביסטי, עלולה להיות איטית ואטומה לצורכי הפרט ולטענותיו. לא אחת יוטל ספק בטענותיו של ס', ולא פעם יורגש זלזול בחוויה אותה יחלוק. קיימת סבירות שס' יזכה לביטול מוחלט של הטענות שלו.
בנוסף, קורה רבות שאדם שסובל מתסמונת נפשית מתקשה להמחיש את הסממנים שלה לגורם המטפל שלו, מה שמוביל לאבחון חלקי של בעיה קלה יותר. לכן, נראות ברורה יותר של מידת המצוקה המורגשת על ידי הפונה לטיפול יכולה להועיל בקבלת יחס רציני יותר על ידי המערכת.

המחיר

עקב שחרורו של ס' לפני המועד הנקוב בחוזה, שמורה לצבא הזכות לדרוש ממנו להחזיר את המענקים ששולמו לו במסגרת מסלול העתודה האקדמית.
עקב העומס הרב שמערכת הרפואה הצבאית נמצאת בו, תהליך השחרור יכול להימשך בין כמה חודשים עד כשנה, כשהתהליך הכי ארוך כשמדובר משחרור מקבע.
עולה ההרגשה שהסטטוס "עתודאי" מהווה גורם מעכב בתהליך השחרור. אם ס' היה פורש ממסלול העתודה לפני שצבר 70% מהתואר ומשרת כחייל מן המנין, סביר להניח שהיה מקבל יחס יותר רציני, פחות פוסל, בכל הנוגע למצוקתו הנפשית, ומגיע לשחרור מהר יותר.