הנה למשל כמה דברים, לא שוליים כל כך, שלא מספרים לכם עליהם כשמשווקים את מסלול העתודה האקדמית. נסתכל עליהם תוך כדי עיון בחוזה העתודה האקדמית, כדי שתוכלו לראות גם את הפרטים היפים פחות שכתובים בו – שלא יצא שתפספסו.
ההבדל בין ״קבע״ ל״קבע קשיח״
המחיר לכל הטוב שמציע מסלול העתודה הוא התחייבות ל-3 שנות קבע. אבל בשיחות ההכנה לחתימה למסלול לא מדגישים בכלל את העובדה שההתחייבות במסלול היא לקבע קשיח – התחייבות ששונה מהותית מהתחייבות לקבע "רגיל" (פקודה 3.0501 27א׳). בניגוד להתחייבות רגילה לקבע, שהחותם יכול לבטל בתמורה לקנס, התחייבות לקבע קשיח לא ניתנת לביטול על ידי החייל בשום צורה. הפקודה מגדירה שהסמכות היחידה שיכולה לפרוע את ההתחייבות לקבע היא הצבא עצמו, ״בהתאם לצרכי המערכת״.
חתימה על החוזה מהווה למעשה ויתור על הזכות לשינוי דעה בכל נקודת זמן בהמשך. סעיף 42 במסמך מפרט את התנאים ל"התרת התחייבות קשיחה ביוזמת החייל", אבל בסופו של דבר הם מובילים לכך שההחלטה עוברת לידי הצבא, והיא של הצבא בלבד. בלי האישור הזה של המערכת, בעצם, אי אפשר להחזיר את המענקים שניתנו כדי ללמוד לתואר ואי אפשר לשלם קנס במקרה של פרישה מהמסלול. בצבא קוראים לזה – ״חתמת אז חתמת״ (או ״בלי החזרות ברזל״, למי שעוד זוכר מימי בית הספר היסודי). האם הסעיף הזה נכתב עם כוונות זדון? אין לדעת. אבל ההתעקשות להחתים נוער בכיתה י״ב, שטרם זכה להיחשף לתכל׳ס של השירות הצבאי, על סעיף כל כך מגביל בשלב כל כך מוקדם – לא יכולה שלא להעלות שאלות.
אפשר לראות בסעיפים הבאים שיש הרבה יותר סיטואציות שמאפשרות לצבא לבטל את החוזה עם החייל מטעמו, לפני ואחרי תחילת שירות הקבע. החוזה, כמו שאמרנו, מאוד לא שוויוני. ובכל זאת – אם אתם או מישהו שאתם מכירים כבר חתמתם עליו, ודעתכם או דעתו השתנתה, יש דרכים לצאת מהסיטואציה. החומרים של רשת הליווי באתר והעזרה של מתנדבי הרשת רלוונטיים גם לעתודאים. צרו איתנו קשר ונעזור בשמחה.
כשנותנים לחתול לשמור על השיבוץ במקצוע
הצבא מוצג כצד שוויוני בהסכם: הוא מתחייב, על הנייר, לשבץ את העתודאי במקצוע מסוים, בהתאם לכישוריו ולצרכי הצבא, כדי שהחוזה יהיה בתוקף. העתודאי רוכש השכלה אקדמית באותו מקצוע שהוסכם בין הצדדים. אפשר היה לצפות שהמסלול ישקיע את המאמץ הנדרש כדי לקיים את ההבטחה, וישבץ את העתודאים באותו מקצוע, כדי שאלה יפיקו תועלת ויצברו ניסיון תעסוקתי כמו שהובטח להם. אבל סעיף 27ד בחוזה העתודה האקדמית סותר את ההבטחה הזאת: לפיו, אם החייל סבור שאינו משובץ במקצוע שבו צבר השכלה וניסיון, באפשרותו להגיש בקשה לממונים עליו לביטול ההתחייבות. אבל לגבי הבקשה הזו נאמר,
"ידוע לי כי אם תאושר בקשתי זו, תוכל הרשות המוסמכת לבחון ולהורות על שינוי שיבוצי או להורות על ביטול התחייבותי הנ"ל, במלואה או בחלקה, כפי שתמצא לנכון."
כלומר, הצבא עצמו הוא הגורם שמחליט אם הצבא שיבץ את העתודאים במקצוע. הנוסח הזה מעמיד את הצבא בעמדת יתרון גדולה מול המועמד שחותם על כניסה למסלולהעתודה, והוא צריך להיות תמרור אזהרה. האם יש לסמכויות שקובעות אם התבצע שיבוץ במקצוע את התמריצים לבצע החלטה אובייקטיבית והוגנת לגבי העניין? כנראה שלא.
גם מבקר המדינה הצביע על הבעיה הזו בדוח מבקר המדינה 58א לשנת 2007:
״אין פיקוח ראוי בעניין שיבוץ עתודאים בתפקידים ובתקנים בהתאמה להשכלתם. מנט״מ [הגוף שמגבש את מדיניות צה"ל בנושא העתודה האקדמית] עצמו אינו מקיים פיקוח יזום מטעמו עליהן בעניין זה והמידע המגיע אליו בנושא זה, נובע אך ורק מפניות של עתודאים על כך שאינם מועסקים במקצועם".
אם נחפש עדויות לכך שדבריו של מבקר המדינה ב-2007 נלקחו ברצינות, לא נמצא כלום. למרות המאמצים הרבים שהצבא ודובר צה"ל משקיעים בטיוח מחדלים, אין דו"ח או מסמך שמראה שהמציאות בשטח השתנתה לטובה. ואפילו להיפך: מכתבה שהתפרסמה ב-2019 אפשר ללמוד שגם אחרי יותר מעשור, דברים לא השתנו יותר מדי:
"ביום שלישי זומנו מהנדסי תוכנה וניהול באגף כוח האדם באכ"א לשיחת חתך שגרתית אצל ראש אכ"א. כמו בכל שיחת חתך, הזמין אלוף אלמוז את מהנדסי התוכנה והניהול לשתף אותו בתחושותיהם האמיתיות בנוגע לתפקידם. העתודאים, שחשבו כי אכן מדובר בשיחה פתוחה שמטרתה לשקף לאלוף את תחושותיהם בתפקיד, בלי שדבריהם ישמשו נגדם, ציינו בפניו כי הם חשים שהם אינם ממצים את יכולותיהם באגף כוח האדם.
לדברי גורמים המצויים בפרטים, אלוף אלמוז זעם. הוא הודיע להם כבר באותו מעמד, ללא קיום עבודת מטה וללא התייעצות עם שום גורם, כי הם ייצאו לחופשה כפויה ומיידית. זמן קצר לאחר מכן הודיע אלוף אלמוז כי הרל"שית שלו תמצא להם תעסוקה זמנית אחרת, מחוץ לצה"ל."
בטח תוכלו למצוא, אם תחקרו, מידע חיובי על מסלול העתודה. מן הסתם יש גם עתודאים שמרוצים מהמסלול. אבל בהתחשב ביחס הזה של הצבא למי שבמסלול, חשוב מאוד לא לקבל אך ורק את הגרסה הצה"לית, אלא לאסוף כמה שיותר מידע מכמה שיותר מקורות ולחשוב הרבה לפני שתתחייבו למסלול של עתודה אקדמית.
אזיק ושמו ״מענק עידוד עתודה״
״מענק עידוד עתודה״ הוא סכום נאה שניתן לעתודאים, כמו שניכר משמו, כדי לעודד אותם לבחור במסלול העתודה. עם השנים הסכום הזה גדל כדי לכסות את מלוא עלות התואר האקדמי, והוא משווק כאחד היתרונות המובהקים במסלול. לעתודאי המיועד – שהוא סך הכל תלמיד בכיתה י״ב שמתעניין במסלול – המענק מוצג כעסק פשוט: הוא מכסה את רוב עלויות התואר או את כולן, תמורת חתימה על חוזה העתודה. באופן לא מאוד מפתיע, גם כאן חבויות אותיות קטנות, שלא נאמרות בקול באף קמפיין שיווקי או כנס עידוד עתודה.
בלשון חוזה העתודה האקדמית (סעיף 38) נאמר: ״ידוע לי ואני מסכים לכך, שרשויות הצבא, יבחנו את התקדמותי האקדמאית בלימודים ואת מהלך שירותי הצבאי, ואם לא אשלים את לימודי, לא אשובץ במקצוע, יוחלט על העברתי מתפקידי במקצוע, או לא אשלים את התחייבותי לשירות קבע מכל סיבה שהיא, אהיה חייב בהשבת המענקים שקיבלתי באופן מלא״.
יש היגיון בדרישה להחזיר את מלוא המענקים אם החותם מפר את ההסכם בעצמו, למשל אם לא השלים את לימודיו. אבל שימו לב שהסעיף מתייחס גם להחלטות שהן מחוץ לאחריות החותם: אי שיבוץ במקצוע, העברת תפקיד ושחרור מקבע עקב קיצוצים הן סמכויות שיש אך רק לצה״ל. כלומר, גם את המחיר על ההחלטות של צה״ל משלם העתודאי. לפי הסעיף הזה, עתודאי ששירת את כל השירות שהתחייב אליו, פרט ליום בודד שבו צה״ל החליט לשחרר אותו מסיבה שרירותית כלשהי – ״צרכי המערכת״ – נדרש להחזיר את כל המענקים ששולמו לו עד השקל האחרון.
למען ההגינות, אותו סעיף כן מציין שניתן להגיש בקשה פרטנית בנוגע לגובה ההחזר שיוטל על העתודאי. אבל שימו לב שהוועדה שאליה מגישים את הבקשה היא גוף צה״לי, ולכן אין לה סיבות להיות שקופה, אובייקטיבית או הוגנת כלפי העתודאי או טובתו.
פרופיל חדש ליוותה עתודאים ששירתו בקבע פרק זמן, ושוחררו מהצבא עקב אי התאמה בריאותית. הם נדרשו להחזיר את מלוא המענקים עד השקל האחרון, ללא כל קיזוז של החלק היחסי של שירות הקבע שאותו הם הספיקו לשרת. זאת, למרות הבעייה הרפואית שיכולה לפגוע באפשרויות הפרנסה שלהם. שימו לב: החוזה משאיר לצבא את החופש להשתמש במענקים כסנקציה. עולה השאלה: האם המענק נועד להיות גורם מאפשר, או עוד דרך לכבול את העתודאי לשירות?
התחייבות להתנדב – הלשון החדשה של החוזה עם צה"ל
חוזה העתודה כולל עוד סעיף חבוי, שגם מגדיל לעשות ומעוות את השפה העברית. סעיף ג׳3ט׳ אומר: ״ידוע לי כי בתקופת דחיית השירות, במידה ואמצא בלתי כשיר לשירות או בלתי כשיר ארעית לשירות, מכל סיבה שהיא, תהיינה רשאיות רשויות הצבא למצוא אותי כשיר לשירות ביטחון בתנאים מיוחדים״. או בשפה לא חוזית – אם הוכרת כלא כשיר לשירות, יכולים לחייב אותך להתנדב לשירות. הסתירה שבה המערכת מכירה בחייל כלא כשיר לשירות ובו זמנית כשיר, ואז מחייבת אותו להתנדב, היא… תמוהה לכל הפחות. יכול להיות שזה לשם ההפחדה, או שזה מקרה קלאסי של ״יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה״. אבל הסעיף הזה מבקש מצעיר במעמד החתימה לוותר על זכויות חשובות, בלי לדעת אם יזדקק להן בהמשך.
שלא ינצלו אתכם
עד כאן עברנו על האזורים הצורמים ביותר בחוזה העתודה. אבל ההסכם הזה כולל בתוכו עוד בעיות פחות בולטות וגלויות לעין, שלא נתייחס אליהן כרגע. בעייתית גם ההתחייבות החוזית שנעשית בגיל צעיר מאוד, ומשפיעה הרבה שנים קדימה. מי ששוקל לחתום על החוזה – כדאי שיעבור על כל סעיפיו בתשומת לב רבה, אם אפשר בעזרת מישהו שמבין בשפה חוזית ושבאמת רוצה בטובתו, בלי הנחות מוקדמות בעד המסלול או בעד הצבא.
אם הגעתם עד כאן, כנראה שאתם רואים תמונה שונה משמעותית מהתמונה שמנסים לצייר כשמשווקים את המסלול למשרתים פוטנציאליים. הפניה לציבור צעיר שלא נחשף לשירות צבאי, ההתעקשות להחתים אותו מראש על חוזה ארוך שאי אפשר לצאת ממנו, בלי להפנות את תשומת הלב לפרטים, תוך חסימה של כל נתיב מילוט מחוץ לחוזה העתודה, יחד עם הביקורת של מבקר המדינה על התנהלות הגופים האמונים על מסלול העתודה – כל אלו מראים לנו שמשהו כאן מאוד לא תקין. ההבטחות רחוקות מהמציאות בשטח, והחוזה עמוס בהגבלות שלא נאמרות בקול באופן מפורש.ייתכן והגורמים שאמונים על המסלול מודעים לכך שרבים מהמשרתים בו לא מרוצים. במקום לפתור את הבעיות שעולות, הם מנסים למנוע את עזיבת המסלול, ולהסיט את תשומת הלב אל היתרונות וההבטחות שלו. הצבא הרי מודע לכך שהמגוייסים שלו צעירים ולא מנוסים בקריאה של חוזים לפרטיהם. ההחלטה בנושא היא לגמרי שלכם, אבל אנחנו רוצות שתקבלו את התמונה המלאה לפני שתבחרו מה לעשות.
בסיכומו של דבר, חשוב לשים לב שכל הכוח בהסכם הזה מרוכז אצל המערכת הצבאית. מרגע חתימת החוזה – טובתו של העתודאי נתונה לחסדיה, בלי שיש לו אפשרות לשנות את דעתו, גם אם המציאות תתגלה כרחוקה ממה שהובטח. במצב הזה אין למערכת הצבאית שום סיבה להתאמץ ולהיטיב עם העתודאי בכלל. ממילא הוא לא יכול פשוט לקום וללכת, הוא כבול. מי שחותמים על המסלול כדי לרכוש השכלה, לצבור ניסיון ולשרת שירות משמעותי צריכים לקחת בחשבון שהכוח שלהם בהסכם הזה מוגבל, שהם חייבים לצבא הרבה והוא עשוי לקיים מעט. בסופו של דבר, היכולת לבקר את המערכת והזכות לקום וללכת קריטיות לשיפור תנאי העבודה כמעט בכל תחום. אם לא תזכו לצבור השכלה וניסיון במקצוע שבחרתם, ואם השירות לא יהיה משמעותי, החוזה הזה עדין יגביל אתכם. אז שלא תיפלו בפח.
מה אפשר לעשות?
הונאות מאבדות מכוחן ברגע שיודעים עליהן. לכן יש מקום לשתף מסמך זה עם חבר או חברה המתלבטים לגבי המסלול. לכל הפחות, תחסכו להם חלק מההפתעות.
ההורים לוחצים עליכם לשקול את המסלול כי העתיד שלכם חשוב להם? תראו להם את המסמך, ציינו שיש לינקים למקורות של כל טענה, ובקשו מהם לא לתת לרגש להפריע לעימות עם העובדות.
כבר נכנסתם למסלול ושיניתם את דעתכם לגביו? למרות הדרקוניות של החוזה, עדיין יש מה לעשות בסיטואציה. החומרים באתר פרופיל חדש ורשת הליווי רלוונטיים גם לעתודאים בכל שלבי השירות.