עדויות

חזרתי ל"טנטור" בסוף אוגוסט 2002. יום שבת שרבי, כמה מאות מפגינים ומפגינות נתכנסו ליד מחסום 300 בירושלים, במחאה על העוצר הארוך החונק את בית לחם.

אינני זוכרת את הנקודה המדויקת בה החלטתי שאני לא מוכנה ליטול חלק פעיל בצבא. אני זוכרת שהתחלתי לדבר על כך, החלטתי לפתוח שאלות שלא היה

בקרוב יש בחינת מתכונת במתמטיקה. אני נוסעת למורה הפרטית שלי באוטובוס,ושומעת בחדשות שהיה פיגוע בחיפה. בחיפה?! מכל המקומות דווקה בחיפה?! אבל כמעט אף פעם אין

בתום שנת שירות התגייסתי עם חבריי לגרעין נח"ל. במהלך השירות הצבאי ובעיקר אחריו עברתי תהליך של התפכחות מהציונות וה"תכנות" שעברתי עד אז. תחילה התבטאה התנגדותי

לסרב זה להגיד לא! לא למשטר הצבאי בגדה המערבית, לא לשימוש באלימות כהגנה, לא לפטריארכיה, לא לפגיעה בחפים מפשע, לא להתעללות בחיילים, לא למלחמה ולא

כשהגעתי לבקו”ם ניגשתי לחייל הראשון שראיתי (שעמד ליד האוטובוס שלנו) ואמרתי את המשפט שיהפוך למנטרה: אני לא יכולה להתחייל, אני צריכה לראות קב”ן. החייל מצדו

י. קיבל פטור משרות צבאי בשנת 1998. בתעודת השחרור שלו רשום: פטור מסיבות בריאות. לפני הגיוס: בעיסוק שלי בחברה הישראלית ראיתי את הכל דרך עיניים

גיורא השתחרר בסביבות שנת 1997-1996, אחרי תקופת שרות קצרה בצה"ל. לפני הגיוס: בכתה ט' מתחילים לדבר. קראתי כל הזמן ספרים. קורא ספר אחד שאומר ככה,