
סירוב מוצהר הוא אקט של התנגדות אקטיבית לגיוס לצבא, שמנומק בסיבות מצפוניות, פוליטיות או אידיאולוגיות ונעשה תוך הבעת עמדה פומבית, לפעמים גם מול התקשורת. סירוב מוצהר יכול לנבוע ממניעים אידיאולוגיים שונים מאוד, וללבוש צורות שונות מאוד. הזכות לסרב לשרת בצבא מטעמי מצפון מוכרת בחוק הבינלאומי, אך אינה מוכרת, או לכל היותר מוכרת בצורה חלקית ולקויה מאוד, בחוק הישראלי.
אנו רואות חשיבות פוליטית גבוהה לסירוב מוצהר. פעולה זו יכולה להוות התנגדות שנותנת תקווה לפלסטינים ולאקטיביסטים אחרים בעולם. ברמה האישית, סירוב מוצהר כולל בתוכו את הידיעה שלא שתקת אל מול הזוועות, שלא לקחת בהן חלק והשתמשת בפריווילגיה שלך כדי להשמיע את כולם של מי שלא שומעים אותם. ההיסטוריה מראה שלסירוב יש השפעה פוליטית, וכמה שיותר אנשים שסירבו ככה הצבאות איבדו את יכולתם להמשיך להילחם, לכבוש ולהרוג.
ברוב המקרים, סרבניות מוצהרות יכולות לפנות בבקשת פטור משירות צבאי לוועדה פנימית מיוחדת שהצבא הקים לצורך זה, המוכרת בכינוי "ועדת מצפון". זהו תהליך מורכב אך אפשרי, שעליו תוכלו לקרוא בהרחבה כאן. אבל ועדת מצפון מכירה רק במגוון צר מאוד של נימוקים לסירוב, שגם בהם היא דנה באופן לקוי. מכל מקום, בעמוד הזה לא נתמקד בוועדת המצפון, אלא במה שקורה לסרבניות מוצהרות שבקשתן נדחתה סופית על ידי הוועדה, או שבחרו לא לפנות אליה מלכתחילה.
יש גם היקפים שונים של סירוב מוצהר. כאן נעסוק בעיקר במי שמסרבים לכל סוג של שירות צבאי: מי שאינם מוכנים להתגייס כלל, או מפסיקים את השירות הצבאי שלהם מרגע מסוים ואילך. ישנם גם סרבנים שמסרבים לשרת בתפקידים או במקומות מסוימים (למשל מחוץ לקו הירוק) או במצבים מסוימים (למשל, מסרבים להשתתף בטבח באוכלוסייה אזרחית), אך מוכנים להמשיך בשירות הצבאי במקומות או בתנאים אחרים. בתקופות מסוימות, ובפרט ביחידות מילואים, הצבא נוקט במדיניות של הכלה או הימנעות מעימות עם סרבנים סלקטיביים מהסוג הזה, ונמנע בפועל מלזמן אותם לפעולות שהם הביעו את סירובם להשתתף בהן. בתקופות אחרות, הצבא נוהג בהם כמו בסרבנים מוצהרים אחרים, מה שלרוב כולל ישיבה בכלא הצבאי ועונשים אחרים. מכל מקום, אנחנו לא נעסוק כאן בסירוב סלקטיבי (זה נושא שבו מתעסקים ידידינו בארגון "יש גבול").
סרבנים המוצהרים (שלא פנו לוועדה, או שהוועדה החליטה לא לשחרר אותם) בוחרים בדרך כלל להגיע לבסיס הגיוס ביום הגיוס שנקבע להם ושם להצהיר על סירובם להתגייס. בבחירה זו יש סיכון מודע של כליאה, לרוב בגין סירוב פקודה, מה שמוביל את רוב הסרבנים המוצהרים לכלא, לתקופה שנעה בין כמה ימים לכמה חודשים, ובמקרים קיצוניים גם כמה שנים.
היתרון הגדול של הסירוב המוצהר (בניגוד לועדת מצפון) הוא בכך שאת יכולה ללכת עם האמת שלך עד הסוף ולהטיח אותה בפנים של המערכת. בשביל רבות, זהו תהליך מעצים, שבו את מרגישה עוצמה ומסוגלות, ולומדת לנסח את עצמך בעל-פה ובכתב. בתהליך הסירוב המוצהר את לוקחת על עצמך מידה מסוימת של שליחות ציבורית, נותנת דוגמה אישית לאחרים ויכולה לעורר תקווה והשראה באנשים הפועלים לשלום ומתנגדים לעוולות ולכפיה, כאן וברחבי העולם.
בעבר, סרבניות מוצהרות נהגו לנסח את הנימוקים לסירובן בצורת מכתב, שנשלח לכל מיני גורמים בצבא ובממשלה. היו גם הצהרות סירוב קולקטיביות (למשל, "מכתבי שמיניסטים" למיניהם), שחתמה עליהן קבוצה של סרבניות וסרבנים. כיום הצהרות הסירוב יכולות ללבוש גם צורה של פוסטים במדיה החברתית.
כך או כך, חשוב מאוד, במידת האפשר, להשקיע בתהליך הסירוב המוצהר מחשבה ותכנון: לנסח מה בדיוק הן הסיבות לכך שבחרת בסירוב, ואולי עוד יותר חשוב, להבהיר לעצמך ולאחרות מה הקווים האדומים שלך בתהליך הסירוב הזה, מה תהיי מוכנה להתפשר עליו בתנאים מסוימים, ומה לא תתפשרי עליו בשום מחיר, לא משנה כמה ינסו לשבור אותך. זה חשוב לך בעצמך, מבחינה פסיכולוגית, ולכן זה חשוב גם לתהליך הסירוב עצמו. בסופו של דבר, סירוב מוצהר הוא מהרבה בחינות מאבק פסיכולוגי מול הצבא על מי יישבר קודם.
סירוב, כשלעצמו, אינו מקנה פטור משירות צבאי.
בשלב מסוים, מגיע רגע שבו הצבא דורש מהסרבן לעשות את מה שהוא מסרב לעשות. זה יכול לקרות, למשל, בתאריך הגיוס, שבו סרבנים לרוב מתייצבים בבסיס הקליטה והמיון, ומסרבים להתחייל. בבחירה זו יש סיכון מודע של כליאה, לרוב בגין סירוב פקודה, מה שמוביל את רוב הסרבנים המוצהרים לכלא (אם כי יש גם מקרים שבהם הצבא מנסה להסתפק בריתוק לבסיס או עונש אחר כלשהו). סרבנים מוצהרים בישראל נשלחים לרוב לכלא הצבאי, בתחילה לתקופה של כמה שבועות.
המצב של סרבניות לאחר גיוס הוא במקצת שונה. וכמו כל דבר בחיים יכול ללכת לכמה כיוונים שאין לסרבנית שליטה עליהם. לפעמים סרבן שהחליט לסרב לאחר שכבר התגייס יקבל יחס תומך ממפקדיו או יחס שמעדיף לא להתעסק איתו ולכן יקדמו את דרכו החוצה מהצבא (בדרך כלל דרך מסלול נפשי). אך לעיתים הסרבן גם יכול לפגוש ביחס אוין ואגרסיבי כלפיו, מצד המפקדים ביחידה, מצד חבריו ליחידה, ובהמשך גם אסירים אחרים בכלא. ברשת הליווי פגשנו מקרים בהם המפקדת חששה מההשפעה הפוליטית של הסרבנית על החיילות האחרות, ומקרים בהן המפקדת ניסתה להשתמש בסנקציות ולחץ חברתי לשבור את הסרבנית. הסיכוי להשלח לכלא הצבאי כאשר מסרבות אחרי גיוס עולה.
הבעיה היא שהישיבה בכלא לא משנה את מצבה של הסרבנית (כאשר סירבה לפני או אחרי גיוס). אחרי כליאתן, סרבניות מוצהרות יכולות לבקש לראות קב"ן ולנסות להשתחרר בגין פרופיל 21 (אם כי היו פה ושם ניסיונות של הצבא לחסום את האפשרות הזאת לסרבניות מוצהרות), או להמשיך בסירובן המוצהר להתגייס. במקרה כזה, הן צפויות לחזור לכלא הצבאי לתקופות כליאה חוזרות ונשנות (החוק הבינלאומי רואה בכך שפיטה חוזרת על אותה עבירה, מה שאמור להיות בלתי-חוקי בעליל, אבל ישראל, כמו בכל תחום אחר, מצפצפת על החוק הבינלאומי), עד שיקבלו פטור מטעמי אי התאמה. מניסיוננו, זה לוקח הרבה זמן ואי אפשר לחזות מראש כמה. השיא של כל הזמנים של ישיבה בכלא על סירוב בישראל עומד על כשנתיים וחצי, אם כי המקרה זה היה מדובר בקבוצת סרבנים שזכו למידה חריגה של חשיפה ציבורית, ובחרו לתבוע בחזרה את הצבא. לכן משפטם גם הועבר בשלב מסוים לבית דין צבאי. במקרים אחרים, סרבניות שבחרו להתמיד במסלול הסירוב המצוהר ישבו בכלא במצטבר כחצי שנה עד קבלת הפטור. כאמור, אין דרך לחזות מראש כמה זמן התהליך יימשך, וגם החוק בישראל לא מטיל על הצבא שום מגבלה של ממש. אי-הוודאות עצמה היא אולי הנשק הפסיכולוגי החזק ביותר שהצבא מחזיק בידיו.
כמו שרמזנו קודם, אף על פי שלרוב האפשרות לפנות לקבלת פטור נפשי נותרת פתוחה גם לסרבניות מוצהרות, הצבא עלול להקשות על הסרבניות לקבל אותו (ולהיפך, יש גם תקופות שבהן הוא דווקא מקל עליהן בכך).
אם את שוקלת להפוך לסרבנית מוצהרת, עליך להיות מוכנה נפשית מראש. חשוב שיהיה לך ברור מראש שמשך הזמן שתידרשי לשהות בכלא אינו ידוע מראש, ולא בהכרח נמצא בשליטתך. לצבא יש גם אמצעי לחץ אחרים ברשותו, כולל כאלה שלא נעשה בהם שימוש בעבר (שוב, אי-הוודאות עצמה היא נשק פסיכולוגי חזק…). זו סיבה נוספת להשקיע מחשבה מרובה בתהליך הסירוב ובצורה שבה את מתכננת לנהל אותו. כבר אמרנו שחשוב שתדעי להציב בצורה נכונה את הקווים האדומים שלך בתהליך: הקווים האדומים שאת מצהירה עליהם יוצרים את המפה שעליה מתרחש המאבק ביניך לבין הצבא, והצבא ייגש למאבק הזה כמו שהוא ניגש להרוס את כל מה שבדרכו. מה שהצהרת שאת מסרבת לעשות הוא קו ההגנה שלך, שאותו הצבא ינסה לשבור. הציבי אותו במקום הנכון: קו אדום שהודעת עליו הוא קו אדום שאת מודיעה שלא תחצי תחת שום מידה של לחץ. לכן חשוב שתציבי את הקווים האדומים שלך במקום שהוא באמת בבחינת ייהרג ובל יעבור מבחינתך.
אנחנו אמנם תומכות נלהבות של סרבנים וסרבניות מוצהרות, אבל אנחנו יודעות ומבינות שלא לכולם המסלול הזה מתאים, ושיש לסירוב המוצהר השלכות פסיכולוגיות שעלולות להיות כבדות. לנקוט עמדה מוצהרת זה חשוב, אך הצבא מנסה לשבור סרבניות, ואלה שנשברות עלולות ליצור מצב שבו לא רק שהפגיעה הנפשית בהן תהיה קשה, אלא גם סרבניות אחרות עלולות להיפגע: הצבא ילמד מהמקרה שלהן שכדאי להקשות את ידו גם עם הבאות אחריהן.
לכן, ומסיבות רבות נוספות-, אם החלטת לסרב סירוב מוצהר, דאגי שיהיה לך מערך תמיכה. ישנם כמה תנועות וארגונים בארץ ובעולם (ביניהם גם פרופיל חדש, ומסרבות) שתומכים בסרבנים מוצהרים בדרכים שונות: מכתבי תמיכה, דברור תקשורתי, עזרה של עו"ד, תמיכה נפשית, מתן מידע ועוד. אם בכוונתך לסרב אנחנו מזמינות אותך לפנות אליהם, וגם אלינו כדי לקבל את המעטפת שמגיעה לך.
פרופיל חדש
בנק הפועלים (קוד 12)
סניף ראשי רמת השרון (קוד 630)
חשבון מספר 421120
IBAN IL210126300000000421120