ב-1998, כשהבת שלי היתה בכתה ו', הצבא בא לבקר בכתה שלה. נכנסו לחדר חיילת וחייל במדים, המורה פינתה להם את המקום שלה לפני הכתה והם הגישו לילדים מצגת. החיילת שאלה בקול דרמטי: "ילדים, ממה אתם פוחדים?" הילדים סיפקו לה תשובות מתוך העולם שלהם – חייזרים תפסו מקום גבוה ברשימה. היו בה גם מבחנים, מחבלים, ברקים. החיילת הקשיבה ולא מצאה את התשובה שהיתה צריכה כדי למלא את התפקיד שהוטל עליה. היא אמרה: "נכון, אבל יש עוד דבר נורא מפחיד שלא הזכרתם: מ-ל-ח-מ-ה." היא ביטאה את המלה לאט, רשמה אותה בגדול לרוחב כל הלוח, ומתחה מתחת קו ארוך. הבת שלי תיארה לי את פרטי הסצינה. אחר-כך החיילת הסבירה מה יכול לקרות לאנשים במלחמה, אפילו אם הם לא חיילים. אחת הילדות התחילה לבכות וילדות וילדים מסביבה ליטפו אותה וניסו להרגיע אותה. זאת היתה ילדה שאמא שלה מתה בערך שנתיים לפניכן. אני מניחה שהבכי והתגובות מסביב, העצימו מייד את המטען הרגשי של המצגת. החיילת הצליחה להפיק בכיתה ריגוש ומתח. זאת היתה פרסומת מלחמה בהחלט אפקטיבית.