אנחנו כחברה תופסים את החיילים הלוחמים כאחריות החברתית שלנו, ובצדק רב. אולם, במדינה שבה הצבא תופס מקום חברתי ותרבותי מרכזי, ושהמדיניות הכלכלית מכתיבה צמצום של השירותים החברתיים, מי שאינן לוחמים, נשים, מקבלות פחות שירותי רווחה מהמדינה. כמו כן, במערכת שמבקשת לשמר את עצמה, אלימות כלפי נשים שמבקשות לעסוק בנושאים צבאיים וביטחוניים במסגרות אחרות, כמו בעמותות, מקבלת לגיטימציה. הפתרון הוא כפול: הסדר מדיני ומדינת רווחה.