אמנת ז'נבה קובעת כי יש להימנע מלמקם מטרות צבאיות בתוך שטחים מאוכלסים, אבל ראשי העיר מעדיפים להתעסק עם דו"חות חנייה של קצינים
מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו
הארץ
(9/7/14)
אנחנו כחברה תופסים את החיילים הלוחמים כאחריות החברתית שלנו, ובצדק רב. אולם, במדינה שבה הצבא תופס מקום חברתי ותרבותי מרכזי, ושהמדיניות הכלכלית מכתיבה צמצום של השירותים החברתיים, מי שאינן לוחמים, נשים, מקבלות פחות שירותי רווחה מהמדינה. כמו כן, במערכת שמבקשת לשמר את עצמה, אלימות כלפי נשים שמבקשות לעסוק בנושאים צבאיים וביטחוניים במסגרות אחרות, כמו בעמותות, מקבלת לגיטימציה. הפתרון הוא כפול: הסדר מדיני ומדינת רווחה.
(8/2/13)
על שוויון בנטל. בשבוע שעבר כתבה אורלי וילנאי במדור שלה על חייל שברח מהצבא כי הוא לא מצליח (לא יכול) להסתדר עם המערכת הצבאית ("הארץ", 30.1).
(30/1/13)
צה"ל מחפש אחר בנה של מיטל, החולה בסוכרת קשה. אבל אולי עדיף לעזור לבחור שברח כדי להיות עם אמו ואחיו שחיים במחסור
(27/1/13)
עוד מהפכה בפתח: אחרי הצלחת “מהפכת הסלולר” של משה כחלון ו”מהפכת המחירים” של אופטיקה הלפרין, עוברת החברה המהפכנית שלנו ליעדה הבא, מהפכת השוויון בנטל, המשתווה בגורליותה למהפכה הצרפתית וחשובה רק קצת פחות מהמהפכה התעשייתית.
(25/1/13)
חיילים ממעמד כלכלי נמוך מתים יותר בעימותים צבאיים; דמם של המילואימניקים יקר יותר; צה”ל מגן על חיילים על חשבון פגיעה באזרחים - אלה רק כמה מטענותיו של חוקר הצבא, פרופ’ יגיל לוי. בספרו החדש, “היררכיית המוות”, הוא מציג את השינויים במחיר הדמים שהמדינה מוכנה לשלם וטוען כי הם פגומים מוסרית ומחלישים את ישראל
(2/5/12)
גם מבקר המדינה לא הכריע מי אחראי בצה"ל על חינוך בתחום הזהות הישראלית-יהודית: האם זו הרבנות הצבאית, המקדמת את "התודעה היהודית", או חיל החינוך, הנוקט גישה פלורליסטית יותר. ובינתיים ברוח ההפרטה יש גופים אזרחיים המתפרנסים יפה גם מזה וגם מזה
(20/4/12)
יהודי התפוצות מתגייסים לטובת סרבני המצפון לצה"ל
(20/4/12)
המשטרה פיזרה בכוח הפגנת תמיכה בתנועת "פרופיל חדש"
