מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

חקירת החקירה

 

אלפי אנשים הגיבו לפרסום שלנו על המעבר לחקירה פלילית בפועל של תנועת פרופיל חדש.

- קואליציית נשים לשלום, שפרופיל חדש חברה בה, ארגנה מייד הפגנת מחאה מול תחנת משטרה מרכזית בתל-אביב; המשטרה עצרה שמונה מפגינות למשך לילה שלם וננזפה על כך למחרת על ידי שופט. [המשטרה פיזרה בכוח הפגנת תמיכה בתנועת "פרופיל חדש" Police station protest turns ugly"עצירת המפגינים לכל הלילה-אינה תקינה"]

- הקואליציה גם יזמה מודעה, "כולנו פרופיל חדש", שפורסמה בעיתון "הארץ" בחתימת עשרים-ושישה ארגוני חברה אזרחית בישראל.

- פורום הסטודנטים של החוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל-אביב הפיק אירוע פומבי שעסק ברדיפת התנועה ובשאלת חופש הביטוי בהשתתפות שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, עו"ד טליה ששון, לשעבר מפרקליטות המדינה, פרופ' מרטין שרמן ורלה מזלי, חברת פרופיל חדש.

- בארה"ב, ארגון "קול יהודי לשלום" יצא בקריאה למחות בפני היועץ המשפטי לממשלה שיותר מ-5,000 אנשים נענו לה.

- מאמרי דעה של חברות ותומכות פרופיל חדש התפרסמו בעיתונים ובאתרי חדשות בישראל, באנגליה, באירלנד, בהולנד, ובארצות הברית. [הפחדה מרים הדר מירשוואם, Israel's war against youth Rela Mazali (Israels Krieg gegen die Jugend), אולי תרדו מהעליהום על מי שלא מתגייס? עידן חלילי]

- הרבה מאוד תומכות בארץ ובחו"ל כתבו לנו ישירות והפיצו הלאה מידע על החקירה ועלינו.

- קבוצת זוכות פרס נובל, ובתוכה גם האשה האיראנית שזכתה בפרס בשנים האחרונות, פרסמה מכתב מחאה נגד רדיפת פרופיל חדש.

- ארגון הקווייקרים בארה"ב (ה-a href="http://www.afsc.org/Youth&Militarism/ht/display/ContentDetails/i/78920" target="_blank">AFSC, שהוא בעל מעמד בינלאומי חשוב בכל הקשור להגנה על זכויות אדם וגם זכה על כך בפרס נובל), פנה במכתב ישיר לשרת החוץ של ארה"ב לפני ביקור ראש הממשלה בוושינגטון, תוך המלצה להציג בפניו את נושא החקירה כפן של שלילת חופש המצפון בישראל.

עברו כבר כארבעה שבועות מאז שהמשטרה דפקה בבוקר בדלתות הבתים של שישה פעילים ופעילות מפרופיל חדש.

הרבה מכן ומכם שואלים אותנו: "מה קורה עם החקירה?".

התגובה הראשונית, אינסטינקטיבית כמעט, היא: "בינתיים לא קורה כלום. אנחנו מחכות."

אבל זה לא נכון. קורה הרבה.

הכוונה, בתגובה האוטומטית, היא כמובן לאי-ניראות התהליך המוסדי, לעמימות הפעילות המשטרתית והמשפטית בעקבות טקסי "התשאול" שעברו 12 פעילות ופעילי פרופיל חדש. יחד עם זה, התשובה האוטומטית מניחה בטעות שרק הרשויות – המשטרה ובית המשפט – יכולות וזכאיות להגדיר את "החקירה" ואת התנהלותה. היא מייחסת למוסדות אלה בלעדיות מלאה ומצמצמת את מציאות "החקירה" לתכנים שהם קובעים לה. תוך כך, התגובה הזאת מניחה שאנחנו, הנחקרות, לא רשאיות וגם לא יכולות להגדיר את "החקירה" או לנהל אותה בשום צורה.

אין ספק שאנחנו אלה שנתונות לחקירה. זו פעולה שנכפית עלינו ונעשית בנו בידי גופים המחזיקים בכוח רב, כולל כוח האלימות המורשית מטעם המדינה. אבל הכוח הזה מופעל על גוף קונקרטי, עלינו. המסלולים ואופני ההפעלה שלו תלויים חלקית במבנה הגוף הזה שהוא אנחנו ובדרכי הפעולה שלו-שלנו. מעידה על כך בבירור העובדה הפשוטה שכל כך הרבה פעילות ופעילים זומנו לחקירה. זו תוצאה ישירה של דרך העבודה הדמוקרטית-פמיניסטית המבוזרת שלנו. חוץ מזה, מסלולי הפעלת הכוח גם עוברים, תמיד, בהכרח, דרך צמתים שהם אתרי התנגדות אפשרית.

במובנים אלה, אנחנו בהחלט יכולות לנהל, ואכן מנהלות, צדדים מסוימים של החקירה.

הפילוסוף מישל פוקו עסק, בכתביו, בתודעה שמפתח אסיר הכלוא בבית כלא מתומן – "פנופטיקון". כל אסיר במבנה חשוף למעקב של הסוהר בכל פנה בתא שלו. הסוהר, שאמור לצפות באסיר במשך כל שעות היום כל יום, מוסתר בתוך מגדל מרכזי. לאסירה אין שום אפשרות, אם כך, לדעת מתי יש סוהר במגדל והאם צופים בה כרגע או לא. בתנאים האלה היא מפתחת תודעה של חשיפה למעקב מתמיד, תחושה פולשנית שדוחפת אותה – כמונו, כולנו – לפיקוח עצמי בלתי-פוסק ולצנזור עצמנו.

סדרת "חקירת החקירה" מקווה לחולל היפוך בכיוון הצפייה והמעקב. בעדכונים האלה, הנחקרות, אנחנו, נצפה בחוקרים – במוסדות ובאנשים – ונעקוב אחרי מציאות החקירה לפרטיה. נספר חוויות אישיות, נתאר השפעות, נתעד תובנות ומחשבות של נחקרות – גם של נשים וגברים שזומנו למשטרה וישבו פיזית מול שוטרים ושאלות, וגם של חברות תנועת פרופיל חדש הנתונה, כולה, בחקירה.

 

נענה לשאלה שלכן: "מה קורה?", תוך סירוב, בעצם מתן התשובה, לצנזורה עצמית; מגדירות ומנהלות באופן פעיל, על פי דרכנו, את "החקירה". נפיק בכך סרטוט יותר ברור של הדרכים בהן מופעל עלינו כוח ונזהה צמתים להתנגדות.