מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

סירוב חברתי

אין בהרצאה זו יעדים של גיוס אלא של הבהרה ודיון. סירוב חברתי עשוי לפתוח דיון השונה באופן משמעותי מהדיון הפוליטי אשר מתנהל באמצעות ההתארגנות הנקראת "פרופיל חדש". אין כאן ביקורת אלא ניסיון להציג מסגרת מחשבתית השונה במספר נקודות התייחסות מהמסגרת ההווה ב"פרופיל חדש". 

 אינני מתיימר להיות מומחה בנושא. אני קרוב אליו משום שבמקרה האישי שלי הייתי קרוב למסרבים החברתיים (עריקים ונפקדים) בצבא וכן אני אישית סירבתי לשרת בצבא כאיש מילואים. נראה לי שישנם כמה הבדלים משמעותיים שיש לעמוד עליהם ולראות האם לארגון כמו "פרופיל חדש" יש תפקיד בניתוח ואולי במעורבות עם "הסירוב החברתי".

 אינני מתכוון להרצות, אלא להציג מספר נקודות מחשבה שהתגבשו אצלי לצורך הדיון הערב. המסגרת פתוחה וכל אחת/ד יכול/ה לתרום ממחשבתה במהלך ההצגה או הדיון.

 

 

מהו סירוב חברתי ובמה הוא שונה מסירוב פוליטי מודע

 

סירוב חברתי לשרת בצבא ההגנה לישראל (מתבטא באמצעות נפקדות או עריקות מהשירות) מביא לידי ביטוי תחושה עמוקה של ניכור מהמוסד הצבאי. לניכור זה ישנם כמה צדדים הנראים לי חשובים לצורך הדיון שלנו הערב. 

 

ניכור חברתי מול ניכור פוליטי.

 

ניכור חברתי קשור למערך היבטים רחב ושונה מהניכור הפוליטי. על מנת להבהיר את מאפייני הניכור החברתי נראה לי כי יש מקום לפרט דווקא את מאפייני הניכור הפוליטי. 

 

ניכור פוליטי המתבטא בסירוב לשרת בצה"ל מביא לידי ביטוי מוחצן עמדה פוליטית החורגת מה"נורמה" החברתית המצויה של שירות כחלק מהמחויבות האזרחית וההסכם הבלתי כתוב אך המוכתב של שייכות למעגלים היהודיים-ציוניים-ישראליים. בדרך כלל המסרב לשרת בצבא מסיבות מצפוניות נוטה להיות גבר צעיר אשר גיבש לו עמדה פוליטית ברורה על אחד או כמה מההיבטים המרכזיים של הפעילות הצבאית של צה"ל. הסירוב לשרת אם כך קשור לעמדה פוליטית מוצהרת ומודעת של הסרבן. ההסברים וההצדקות לסירוב יכולות להיות שונות ולגעת במספר תחומים.

 

התנגדות לתפקידי ולמשימות מסוימות המוטלות על הצבא כזרוע הצבאית של המשטר הדמוקרטי בישראל.  ויכוח עם האספקט הדמוקרטי של החברה הישראלית ותכולתה של הדמוקרטיה הישראלית. הסירוב לקחת חלק בצבא בגלל אי-הסכמה פוליטית לגבי השימוש בצבא. זאת אומרת, עקרונית הטענה היא כי "לו" המערכת הפוליטית הייתה דורשת מהצבא התנהגות שונה, נראה היה שהסיבה לסירוב הייתה נעלמת. הדרישה היא של שינוי הקיים וקריאה ליצירה של משהו אחר. הצדקת הסירוב מבוססת על הטענה כי לפרט יש זכות עקרונית לא להשתתף במשימות העומדות ביחס הפוך לאמונתו הדמוקרטית.

 

התנגדות לצבא כמוסד חברתי המביא לידי ביטוי מגוון של ערכים חברתיים בעיקר פאטריארכליים  ועל כן הסירוב לקחת חלק בפעילותו הקבועה של הצבא כפי שהוא. גם כאן יש טענה ש"לו" הצבא היה מתנהג או בנוי אחרת, אזי סיבות הסירוב לשירות היו נעלמות. גם כאן יש דרישה לשינוי הקיים. לפרט יש זכות עקרונית לא לקחת חלק במוסד הנראה לו או לה כמדכא צדדים מסוימים של אישיותו או אישיותה. גם זוהי דרישה לשינוי דמוקרטי אך במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים.

 

התנגדות עקרונית לצבא על בסיס של הצדקה פציפיסטית. התנגדות לקיומה של הצבא בכלל. כל צבא הוא מוסד רע כי מטרתו של הצבא היא להרוג אנשים. הפציפיסט רואה בבני אדם את הערך העליון לו הוא מחוייב ועל כן, הפציפיסט דורש למעשה שחרור מהעול. דרישתו היא לשינוי קיצוני במציאות האנושית, בהעדרו של שינוי זה הוא/היא מסתפקים בזכות ההימנעות. מבתינתם של הסרבנים הפציפיסטיים, גם המערכת הדמוקרטית כל עוד בנויה היא על העקרון המארגן של צבא, היא שגויה. ההצדקה לסירוב מונעת על ידי ערכים מוסרים המוצגים "כגבוהים" יותר או מחייבים יותר מאשר סך כל הערכים הדמוקרטיים המחייבים שותפות חברתית-פוליטית כלשהי.

 

הסירוב החברתי:

 

סירוב חברתי המובע דרך עריקות ונפקדות לעיתים רחוקות מביא לידי ביטוי עמדה פוליטית ברורה. בדרך כלל זוהי עמדה שאינה מתמודדת עם טענות. הסירוב הוא פעולה "טבעית" של המסרב שאיננו רואה בדרך כלל צורך להסביר את מניעיו לאחרים ולעיתים לא לעצמו. לשאלה ההיפותטית מדוע אתה עורק מהצבא? עשוי העריק או הנפקד לענות: "כי אני לא הפרייאר של גולדה" ו/או "למה, מה הצבא עשה בשבילי?" ו/או "שאחרים ישרתו או שיהיו חיילים בצבא" או/ו "אני אין לי מה לחפש כאן". 

 

הסירוב החברתי מביא לידי ביטוי סוג של ניכור אחר, ניכור שאני קורא לו חברתי. פירושו שהמסרב דוחה על ידי הפעולה שלו (עריקות או נפקדות) את כל מערך הערכים שהמוסד החברתי ששמו "צה"ל" מביא לידי ביטוי כזרוע הביטחונית של החברה היהודית-ציונית-ישראלית. אין כאן טענה של שינוי ואחריות אלא טענה של אדישות וחוסר מעורבות. בעוד שמי שטוען/ת לשינוי נראה כמבטיח סוג מסוים של "איכפתיות" המסרב החברתי מצביע על עצמו כמנותק חברתית מכל מחויבות חברתית או "איכפתיות" כלפי נושא כלשהו. עולמו הוא עולם מבודד מהמסגרת החברתית שבה הוא מצוי. כמובן שיש לו בדרך כלל משפחה הדורשת סוג מסוים של אחריות ממנו כלפיה. המשפחה נתפסת כעומדת נגד הדרישות של המוסד הצבאי. 

 

ממה עשויה לנבוע עמדה מנוכרת שכזו?

 

השורשים החברתיים של העריקות והמאפיינים החברתיים של העריק.

 

כיום רוב העריקים הם מזרחים, ויותר דרוזים וכנראה גם רוסים (אם כי על כך אין לי מספיק אינפורמציה). 

 

עריק חברתי אומר לחברה "לא" דרך סירובו לקחת חלק בפעילות המרכזית של חברתו המיוצגת על ידי ההשתתפות בפעילות הצבא.

 

למה בדיוק אומר העריק לא? ומדוע?

 

הוא אומר לא להגדרה של המחויבות החברתית הבאה לידי ביטוי דרך שירות צבאי. בעבורו המחויבות החברתית שלו מונחת במקום אחר. את "הלמידה" של "המחויבות החברתית הדורשת שירות צבאי" אנו לומדים בתהליך הסוציאליזציה החברתית שלנו. האחרים המשמעותיים והאחר המוכלל שלנו ממלאים כאן תפקיד מכריע. כנראה שה"עריק" נשמע לאחרים משמעותיים אחרים. מה הם ומה הם דורשים ממנו? מדוע נכשל תהליך הסוציאליזציה המסוים הבא לידי ביטוי בסירוב החברתי.

 

זהו סירוב תרבותי – נגד התרבות המקדשת את הצבא כמוסד בעל משמעות סימלית ומעשית

 

זהו סירוב כלכלי – נגד המבנה הכלכלי המבטיח את יתרונות הצבא על פני תחומים אחרים

 

זהו סירוב פוליטי-חברתי – העריק טוען כי עריקותו מהצבא מהווה את המענה היחיד שהוא מסוגל לתת כנגד החולשה הבסיסית שלו מול מוסדות המדינה בעלי העוצמה הפוליטית הלגיטימציונית והכוחנית

 

זהו סירוב פסיכולוגי – הצבא על כל המסגרת המשמעתית שלו מהווה מוסד שבו לפרט העריק אין יכולת התקשרות. זהו נתק תקשורתי (פסיכולוגי) עמוק. לקיחת "התפקיד" של החייל נראית ונתפסת על ידי העריק כמשהו הרחוק ממנו מרחק עצום. אין לו את הרצון להשתתף "בהצגה" שבה עם לבישת המדים אנו מתחילים לציית לקוד התנהגות צבאי.

 

כול סוגי הסירוב הללו משדרים אי-מעורבות עם הקהילה "הנורמטיבית" היהודית-הישראלית-ציונית. כל "הקהילות" הללו נכשלו כאן בהנחלת ערכיהן לעריק או לנפקד. 

 

האם "פרופיל חדש" מעונין לקחת על עצמו את האימוץ של עריקים והצגת המערכת האלטרנטיבית האפשרית דרך הצגת העולם מהזווית של העורקים מהצבא? 

 

זו שאלה שאין לי לגביה תשובה. ברור, יחד עם זאת, כי הסירוב החברתי מחייב את הפעילים והפעילות של "פרופיל חדש" למחשבה עמוקה על סוג הפעילות שעשוי להאיר את הסירוב החברתי כצד נוסף, לא במקום ולא כבלעדי, של הפעילות של החברתית-תרבותית אשר שמה לה למטרה להיאבק כנגד הצבאיות (המילטריזציה) של החברה הישראלית.

 

 

מאיר עמור.