מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

הסרבן עומר סעד עומד להיכלא על סירובו לשרת, הפגנות תמיכה בטבריה ובתל אביב

לאחרונה נודע לעומר סעד, בן 18 מהישוב מע'אר, שתאריך הגיוס שלו הוקדם לתאריך ה4.12.13. עומר מתכוון לסרב לגיוס. 

עומר כתב באחרונה לשר הביטחון מכתב המסביר את סירובו:

 

לכבוד שר ה"ביטחון"; הנושא: סירוב לשרת בצבא

 

אני זהר א-דין עומר מחמד סעד מכפר מע'אר, החתום מטה, קיבלתי צו התייצבות בלשכת הגיוס ל-31 באוקטובר 2012, לבדיקת כשירות גופנית. אני מבקש להבהיר את הנקודות הבאות:

אני מסרב להתייצב לביצוע הבדיקות בהתאם לחוק שירות ביטחון הכפוי על עדתי הדרוזית.

אני מסרב מכיוון שאני אדם שוחר שלם ושנואה עלי האלימות על כל צורותיה; אני חושב שמוסד הצבא מבוסס על אלימות גופנית ונפשית. מאז שקיבלתי את צו ההתייצבות השתנו חיי, גברה בי עצבנות ומחשבותי התפזרו. נזכרתי באלפי תמונות זוועה; לא יכולתי לדמיין את עצמי לבוש במדי צבא ולוקח חלק בדיכוי עמי הפלסטיני ונלחם נגד אחיי הערבים.

אני מתנגד לגיוס לצה"ל ולכל צבא אחר מסיבות מצפוניות ולאומיות. שנוא עלי העוול ואני מתנגד לכיבוש. אני מתעב את הקנאות ושלילת החירויות. אני שונא את מי שעוצר ילדים וזקנים ונשים. אני מוסיקאי, מנגן בויולה, הופעתי במקומות רבים ויש לי חברים מוסיקאים ברמאללה, בג'נין, בשפרעם, בעילבון, ברומא, ובאתונה, בעמאן [רבת-עמון], בביירות, בדמשק, באוסלו, וכולנו מנגנים למען החירות, למען האנושיות והשלום. כלי-נשקנו הוא המוסיקה ואין ולא יהיה לנו כלי-נשק אחר.

אני שייך לעדה מופלית באמצעות חוק מפלה. איך אוכל להילחם נגד הקרובים לנו, בני משפחותינו בפלסטין, בסוריה, בירדן ובלבנון? איך אוכל להחזיק נשק נגד אחיי ובני עמי בפלסטין? כיצד אוכל להיות חייל המשרת במחסום קלנדיה או במחסום אחר ממחסומי הכיבוש כאשר אני עצמי חוויתי את עוולות המחסומים? איך אוכל למנוע מבן רמאללה לבקר את ירושלים עירו? כיצד אשמור על גדר ההפרדה הגזענית?

כיצד אוכל להיות סוהר לבני עמי, כאשר אני יודע, שרוב האסירים הם אסירי הצדק והחירות?

אני מנגן מוסיקה של שמחה, של חופש, של שלום צודק המבוסס על הפסקת התנחלויות ויציאת הכובשים מפלסטין והקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים, שחרור כל האסירים מבתי הכלא ושיבת הפליטים המגורשים אל בתיהם.

רבים מצעירי עדתנו מצייתים לחוק שירות ביטחון – ומה הישגנו בכך? אפליה בכל התחומים, עוני בכפרים, הפקעת אדמותינו, אין תוכניות מיתאר, אין אזורי תעשייה. בכפרינו האחוז היחסי הנמוך ביותר באזורינו של בוגרי אוניברסיטאות. אחוז המובטלים בכפרינו הוא מן הגבוהים. חוק שירות הביטחון ניתק אותנו משורשינו הערביים.

בשנה זו אני עומד לסיים את בית הספר התיכון ואני מקווה להמשיך ללמוד באוניברסיטה. אני משוכנע שתנסו למנוע ממני לממש את שאיפותיי האנושיות, אבל אני מבטא אותן בקול רם: אני, עמר זהר א-דין מחמד סעד לא אהיה דלק למדורת המלחמה שלכם ולא אהיה חייל בצבאכם."

 

ביום רביעי הקרוב, ה4.12.13, פעילות ופעילי פרופיל, תומכים והמשפחה נתאסף מחוץ לבסיס הגיוס בטבריה בשעה שמונה ונפגין בתמיכה עם עמר ושאר הסרבנים והחיילים הכלואים בבתי הכלא הצבאיים, בתמיכה בשחרורו של עמר וננסה לעורר מודעות אצל החיילים החדשים על האפשרות שלהם לסרב ולהימנע מגיוס.

למחרת, ביום חמישי ה5.12.13, נפגין מול הקרייה בשעה 18:00 בקריאה לשחרורו של עומר ושל שאר הסרבנים.