מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

שלום פלוגה א'

מתוך הבלוג "מעונן חלקית":

 

עוז לתמורה ותקצוב בתי ספר לפי אחוזי גיוס: לא חסרות לי בעיות עם היוזמה החדשה של סער, אבל גם כאן, נדמה לי שכדאי לבחון קודם מה יש ומה אין בה.

הנתונים האמורים בחלק הראשון מבוססים על פרסום של משרד החינוך (קישור כאן, העמודים הרלוונטיים הם 21-24), ועל נתוני גיוס ב-2011 (כאן – ההפרדה בין נערים ונערות קצת מבלבלת). הערות, הארות והבהרות יתקבלו בברכה.

לפי הכתוב במסמך הזה, יישובים יושוו לישובים אחרים מרמה סוציו-אקונומית דומה, ותהיה הפרדה בין בתי ספר ערבים ויהודיםכלומר, סביר שלא תהיה השוואה בין רהט ליהוד או בין אופקים למכבים-רעות.

באותו עניין – לפי הכתוב, מרכיב מרכזי הוא השוואה לשנה קודמת. כלומר, יישוב שבאופן קבוע יש בו אחוזים גבוהים של הצלחה בבגרות או אחוזי גיוס גבוהים לא נהנה מיתרון על יישובים שבהם האחוזים האלו נמוכים באופן קבוע1.

אפשר בהחלט לטעון שהנתונים האלו הם מס שפתיים של משרד החינוך, וצריכים להילקח בערבון מוגבל – אבל המקור למידע על תגמול לפי אחוזי גיוס הוא המקור לכל השאר. אם אפשר לסמוך על משרד החינוך כשהוא אומר שיתגמל עובדי הוראה לפי אחוזי גיוס מביה"ס שלהם, אולי אפשר לסמוך עליו כשהוא אומר שייקח בחשבון גזע2, מצב סוציו אקונומי ונתוני עבר.

הסעיף הבא שצריך להתייחס אליו הוא מה בדיוק ה"תקצוב" הזה אומר.

החלק הזה בתכנית 'עוז לתמורה' מוגדר כ"תגמול עובדי הוראה בגין הישגי בית הספר". פרסום אחר של המשרד מפרט מה בדיוק כולל התגמול הזה3. לפי התיאור – מענק שנתי, חד פעמי, בסכום שנע בין 8000 ל-3000 ש"ח למורה. לא סכום שאפשר לזלזל בו, אבל גם לא שליש מתקציב ביה"ס.

מה מענק בסכום הזה עושה? נתחיל ממה שהוא לא עושה: הוא לא משפיע על האחוז שמתחיל שירות בצבא ולא מסיים אותו (בין 15% ל-60%, תלוי באיזה חלק באוכלוסיה ובפרסומים עליהם אתן מסתמכות). אם הבעיה היא מספר החיילים ולא עצם החינוך לצבא כערך, אפשר לחלוק על יעילות המהלך הזה, גם מסיבות נוספות

בהנחה שבחינת אחוזי הגיוס אכן תיעשה בהשוואה לשנה הקודמת, הוא גם לא יוצר תמריץ נוסף ללמד בבתי ספר "חזקים" יותר.

אז מה כן?

בעיקר, ההחלטה הזו מצביעה על סדרי העדיפויות של משרד החינוך והעומד בראשו.

לפי נתוני המשרד עצמו, המשקל שניתן לאחוזי הגיוס כפול מהמשקל שניתן להצטיינות בבגרות – כלומר, למשרד החינוך הרבה הרבה יותר חשוב שמערכת החינוך תייצר חיילים מאשר תלמידים מצטיינים. אם אני מורה בי"ב ורוצה לשפר את הסיכויים שלי לקבל מענק בסוף השנה, סער מעדיף שאשקיע עוד שיעור בהכנה לצבא ולא בהכנה לבגרות. זו לא קריאה חתרנית שלי - זו הדרך הסבירה להבין את המודל הזה

סעיף השירות למדינה/אחוז מתגייסים שייך לקטיגוריית ה"הישגים חברתיים וערכיים", אבל הוא הרכיב הערכי המובהק היחיד בקטיגוריה הזו, והיחיד שלא קשור ישירות ללימודים עצמם (האחרים הם התמדה, קרבה לבגרות וקליטת חינוך מיוחד). כלומר, משרד החינוך אומר לנו שהערך היחיד שמצדיק תגמול הוא שירות בצבא – לא מעורבות בקהילה. לא השתתפות בחיים האזרחיים והפוליטיים. לא עזרה לזולת. לא דאגה לאחר. לא שמירה על הסביבה.

המטרות של המודל המתואר, לפי משרד החינוך, הן בין השאר "להגדיר ברבים את ההישגים הלימודיים, החברתיים והערכיים ואת היעדים שמציב משרד החינוך לבתי הספר" ו"להכיר ולהוקיר עבודה מיטבית של כל צוות ההוראה בבית הספר הראוי לתגמול.”.

כלומר, לפי משרד החינוך עצמו, ההישגים שמציב משרד החינוך לבתי הספר הם בגרויות, ושירות בצבא.

מורה שמהווה השראה לתלמידיה לא ראויה להכרה והוקרה. מורה שמעודדת מחשבה עצמאית, מעורבות וסקרנות, לא מבצעת עבודה מיטבית. מורה שדואגת לרווחת תלמידותיה, קשובה למצוקותיהן, מיידעת אותן על זכויותיהן, הופכת מידע חשוב לנגיש עבורן, מבזבזת את זמנה וזמנן. אם חשוב לה להשקיע זמן בהתייחסות לחייהן מעבר לבית הספר, מוטב שתדבר איתן על הגבורה, התרומה והשירות בסיירת, ולא על יחסי אנוש, זוגיות, ניהול תקציב או זכויות בעבודה.

זוכורת איך י"ב נראית רוב הזמן? יש לחץ מכל כיוון, ומה שלא לבגרות, לא חשוב. הבגרות היא לא כלי בדרך לשלב הבא, היא הראשית והתכלית. אז סער מוסיף אחוזי גיוס לצבא. בדיוק זה מה שהיה חסר למערכת החינוך בישראל. שמועה שמעתי שיש איזה שלושה נערים בנהריה שהצליחו לגמור 12 שנות לימוד בלי לראות אף פעם טקס יום זיכרון, לפגוש מורה חיילת, לעבור יום חיילות, לקבל שיחת מוטיבציה מבוגרים במדים, או לנסוע לגדנ"ע במקום לטיול שנתי. מה שהכי גרוע, הם בדיוק השלושה שהיו נחוצים לנו כדי לנצח את איראן.

דמיינו תכנית דומה, שבה היה משרד החינוך מעניק תוספות של אלפי שקלים למורות שבנוסף ללימוד לבגרות, דיברו עם הכיתות שלהן על חיזור והטרדה מינית, אינטרקציה זוגית, ונורות אדומות; על שעות מחנכת שהוקדשו להשתלבות בשוק העבודה, זכויות, בחירת מעסיק ועמידה על המגיע לך; על תכנית שנועדה לתת לך את הכלים להשתלבות בעולם המבוגרים, אלו שאף אחד לא מקנה לך היום בצורה מסודרת. על תכנית שהייתה אומרת "אם בלי תוספת שעות, יחידות ותכניות, אתן מסוגלות להשפיע בדיבורים על הבחירות של התלמידות שלכן כשיצאו מבית הספר, יש עוד כמה דברים שכדאי לדבר עליהם".

שר החינוך יכול לנאום על "חינוך", "ערכים" ו"מעורבות" עד מחרתיים. אם מה שהוא מעודד, מה שהוא מתגמל, מה שהוא מצהיר עליו כיעדים אופרטיביים, כאלו שיש להם תקציב וקווים מנחים ותמריצים ותגמולים, זה ציונים שקל להשוות, ואחוזי גיוס לצבא. שאר ה'חינוך' נשאר ברמת ההצרות, ולא ממש נכנס לכיתה.

[תוספת חשובה: ביחס לפגיעה של המהלך הזה בערבים, חרדים, פריפריה, תלמידים מאזורים מוחלשים - אני לא בטוחה שהמהלך כשלעצמו יגרור את הפגיעה שהרשת מדברת עליה. טווח הארוך זה סיפור אחר - בוודאי שחברה מיליטריסטית שמשתמשת בשירות הצבאי כמדד ערכי מרכזי היא חברה שבה למי שלא משרתת בצבא (כי היא ערבייה או דתייה או שיש לה בעיות בריאות, או שלא יכלה לקחת שלוש שנים חופש מעזרה בפרנסת המשפחה שלה) בהחלט יהיה יותר קשה אחר כך, ובנוסף לכל גם יאשימו אותה בהיותה 'נטל']

1אני לא מבינה מספיק בסטטיסטיקה בשביל זה, אבל נדמה לי שבמקרים מסוימים אפילו יכול להיות קל יותר לעלות מ40% ל-45% מאשר מ70% ל-75%. אם מישהי יכולה להאיר את עיני כאן, הערות יתקבלו בברכה.

2'מגזר' זו כזו מילה יפה, נכון? היא לא זורקת לנו מול הפרצוף שיש בישראל מערכות שונות לחלוטין עם מאפיינים שונים לחלוטין, לפי דת ומוצא.

33כאן, עמ' 20.