מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

בלדנא – עמותה למען נוער וצעירים ערביים

 

בלדנא – עמותה למען נוער וצעירים ערביים

משנת 2005, בלדנא – עמותה למען נוער וצעירים ערביים - בשיתוף עם מספר ארגונים אזרחיים ובלתי-ממשלתיים, פועלת לסיכול תוכניות המדינה להחיל שרות אזרחי חובה על אזרחים פלסטיניים בישראל. קואליציית נוער נגד שירות לאומי נוצרה כתנועת 'גראסרוטס' להעלאת התודעה וליידוע של נוער פלסטיני על הסיכונים וההשלכות של שירות החובה בישראל, ומדוע הוא מהווה איום ממשי לחברה הערבית בתוך ישראל.

לנוכח תוצאות הבחירות האחרונות והתחזקות מפלגות פוליטיות המצדדות בהחלת שירות החובה על אזרחים ערבים, בלדנא חייבת להתמודד עם צעדים גוברים מצד המדינה ליישום תוכניות שאינן אלא מיזם לשיתוק הקהילה הפלסטינית ו'ישראליזציה' של צעירים פלסטינים. הוא אף סולל את הדרך להחלה של חובת השירות הצבאי ולהתניית זכויות יסוד בשירות למדינה שתמיד דיכאה, דחקה לשוליים והתעלמה מצרכי האוכלוסייה הערבית בת המקום, והממשיכה לנהוג כך. במלים אחרות, לא עוד זכויות אזרח בסיסיות בזכות אלא בתנאי. הדבר מציב תקדים מסוכן שיאפשר שחיקה גוברת של זכויות האזרח הפלסטיני בישראל. פלסטינים עלולים לגלות שהסירוב לשרת במנגנוני צבא המדינה (כלי ראשון במעלה של כיבוש ודיכוי) יוביל לשלילת הזכויות שנותרו. בלדנא אף מוטרדת ממבצע הגיוס המגזרי: בנוסף למעמד השונה לו זוכים הדרוזים והבדווים מזה של שאר הקהילה הערבית, דוחקת המדינה באחרונה גם את האוכלוסייה הערבית הנוצרית להתגייס, ועושה לשם כך שימוש ברטוריקה עדתית. זו גישה שקופה של "הפרד ומשול" המשמשת את מדינת ישראל, והיא מסוכנת לקהילה הפלסטינית ולחברה ככלל  - היא מלבה מתחים בין-עדתיים בתקופה שמתחים אלה ניכרים וגוברים באזור כולו.

סקר שערך מכון המחקר מדא מראה כי התנגדות לתוכנית השירות הלאומי בקרב נוער פלסטיני ירדה ב-6 אחוזים בשנים האחרונות, מ-76% ל-70%. על מנת למנוע מצב שבו הקהילה פלסטינית תיקלע שלא מדעת לוויתור על זכויות היסוד שלה בגלל העדר מידע בקרב הצעירים, נדרש מבצע מחודש של הסברה שיפרוש בפניהם תמונה מלאה של השירות האזרחי, השלכותיו והקשריו.

ברצוננו להבהיר שבלדנא, כרוב הפלסטינים בישראל, מצדדת בפעילות התנדבותית לתמיכה ופיתוח קהילותיהם הסובלות מחוסר אמצעים מתמיד. עם זאת, לנוכח ההיסטוריה וההקשר הפוליטי בישראל, אין להשוות תוכנית של שירות אזרחי עם אלו הנהוגות בכמה מהדמוקרטיות הפלורליסטיות-ליברליות באירופה.

האוכלוסייה הפלסטינית בישראל נדחקת לשוליים וסובלת מדיכוי שיטתי מאז הקמת המדינה לפני 65 שנה,

וברור מכאן שרוב הפלסטינים מתנגדים לשרת במוסדותיה. יתר על כן, משרות בשירות הציבור ממוקמות רק לעתים נדירות באזורים ערביים או במוסדות הנענים לצרכי הקהילות הפלסטיניות. אי לכך חשים המשתתפים  את עצמם כעובדי-חינם בשירות המדינה המפלה אותם. לעתים הם אף כפופים לחברות פרטיות. אם ממשלת ישראל רצינית בכוונתה לעודד מעורבות אזרחית ערבית, עליה לשתף פעולה עם הקהילה הפלסטינית ועם עמותות ערביות ורשויות מקומיות  ולהקצות משאבים למוסדות ציבור באזורים אלה. בנוסף, ניצבות שאלות כבדות מאחורי המניעים והמדיניות ארוכת-הטווח של התוכנית הישראלית לשירות לאומי. מלכתחילה מגיעים הוגיה מהממסד הצבאי והביטחוני. על פיה, בתום שירות כזה, מקבל המשרת "טופס שחרור מהצבא" המאפשר למדינה לגייסו בעת מלחמה (כנגד השכנים וקרובי המשפחה הערבים) בתפקידי תומכי-צבא. ואכן בקרב הקהילה, נחשבת תוכנית השירות האזרחי כצעד ראשון לקראת החלת חובת השירות הצבאי. חשש נוסף הוא שתוכנית השירות האזרחי נועדה להצדיק מניעת זכויות אזרח בסיסיות מאלה שלא ייטלו בה חלק.

הקהילה הפלסטינית בישראל אינה מתנגדת לתרום לחברה שבה היא פלסטינים יוכרו כאזרחים שווים בעלי זכויות מלאות. למרבה הצער, לא כך המצב. תוכנית השירות האזרחי נועדה אך ורק לגייס בכוח בנים של קהילה מודרת לשירות במנגנונים המדירים אותה. אנו גם מדגישים את התנגדותנו למדיניות המסוכנת והמפלה הכורכת את זכויות היסוד של אזרחים ערבים עם שירות האינטרסים של מדינה המתעלמת ומדכאת באופן שיטתי את הזהות והצרכים של ילידי הארץ הערבים.