מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

תגובה להוראה לפתוח בחקירה פלילית נגד עמותת "פרופיל חדש"

החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה להורות על פתיחה בחקירה פלילית נגד עמותת "פרופיל חדש" מעלה שאלות מדאיגות ביחס להגבלת חופש הביטוי, המצפון וההתאגדות, ומהווה חלק בלתי נפרד מן העליהום הציבורי שנמשך מזה זמן רב כלפי מי שהצבא פטר משירות צבאי. זהו ניסיון להשתיק את מי שמעזים לערער על הנזקים המוסבים לחברה הישראלית על ידי המיליטריזם השורר במערכות החינוך, הרווחה, המשפט, הממשלה והציבור כולו.

פרופיל חדש היא תנועה פמיניסטית בת עשר שנים, שצמחה מתוך הכרה בצורך לברר את השפעת המיליטריזם על החברה בישראל. לדעתנו, המיליטריזם עומד בבסיסן של בעיות רבות ודפוסים אלימים הרווחים בחברה הישראלית, ומטרתנו המרכזית היא לרופף את הקשר ההדוק עד מאוד בין הצבא לבין החברה האזרחית. אחת הדרכים בהן אנו עושות זאת היא תמיכה בתנועה ההולכת וגוברת של הימנעות משירות צבאי בישראל.

למען הסר ספק, פרופיל חדש אינה מסיתה לסירוב, אלא מספקת באופן חוקי מידע ותמיכה למי שהחליטו להימנע משירות צבאי. יש מי שמנסים תדיר לגרום לנו לשכוח זאת, אך הבה נזכור שהאפשרות לקבלת פטור משירות צבאי מעוגנת בחוקיה של מדינת ישראל. המידע שפרופיל חדש מספקת אמור היה להיות זמין לכל מועמד לשירות ביטחון, אך מתקיים כיום מצב אבסורדי, שבו עמותות הן המקורות הבלעדיים למידע שאמורות היו לספק לציבור רשויות הצבא עצמן.

העמותה עומדת כעת בפני ציד מכשפות בגין פעילות חוקית לחלוטין, הנעשית בניגוד להלך הרוח השולט במרחב הציבורי. מדיניות הגיוס צריכה להתברר בתקשורת, ברחוב, בשיחות סלון, ולא במסדרונות המשטרה. החלטתו של מזוז מעבירה לציבור מסר לפיו מי שמעז להביע עמדות ביקורתיות נידון לרדיפה.

הרדיפה הזו מופנית עתה כלפינו כעמותה, אך היא מופנית גם כנגד בני נוער שאינם מתגייסים. תמיכתנו בנמנעים מגיוס היא צעד הכרחי וחשוב לנוכח המתקפה הציבורית עליהם, אחת מתוצאות קידוש הצבאיות בחברה הישראלית. התמיכה קריטית במיוחד כשמדובר בנערים שאינם כשירים לשירות צבאי מבחינה רגשית. אלה נאלצים לעמוד מול לחץ חברתי חסר רסן, השולח אותם לתוך מסגרת בה נגרמים להם נזקים נפשיים קשים ובלתי הפיכים, לעתים עד כדי התאבדות (המהווה סיבת המוות הראשונה בקרב חיילים [נתונים שהתקבלו מדובר צה"ל ביום 1.5.07 בהתאם לבקשה עלפי חוק חופש המידע מראים כי משנת 1997 ועד לאמצע 2007 התאבדו 236 חיילים, ו-205 מתו מסיבות אחרות - פעולות טרור, אויב, חבלה, פעילויות מבצעיות, קרביות, תאונות דרכים ומחלות]).

הדיון בשאלת נוכחות הצבא בחברה וגיוס החובה הוא מורכב וכולל סוגיות רבות: מה המחירים שהחברה שלנו משלמת על גיוסם של אנשים בגיל צעיר ובשלב מכריע של ההתבגרות? האם נכון לעצב את דפוסי החשיבה של רבים מצעירי ישראל בתוך מסגרת טוטליטארית וכוחנית? מה המשמעות הציבורית והחינוכית של כניסת קציני צבא כדמויות חינוכיות לבתי-ספר? מה השלכותיה של ההתברגות האוטומטית של בכירים לשעבר בצבא בעמדות השפעה מרכזיות במדינה? מה המחירים של הימצאות כמות בלתי סבירה של כלי נשק רבים ברחוב ובבתים הפרטיים (נשק של כוחות הביטחון שימש לא אחת לרצח בנות-זוג)? הפיכתנו לחברה אלימה ואדישה לאלימות גם היא קשורה למרכזיות הצבא בחיינו. כל השאלות הללו אינן רטוריות, אלא שאלות שדורשות דיון פתוח ומעמיק. אולי לא תסכימו עם חלק מעמדותינו, אך הדיון עצמו חשוב שיתקיים, ומקומו בספירה הציבורית.

בניגוד לארגונים שמקדמים שטיפת מוח למען גיוס ומפעילים דה-לגיטימציה קיצונית כלפי מי שלא בוחר בדרכם, אנחנו מאמינות בחשיבה עצמאית וביקורתית, וזהו עקרון מנחה מרכזי בפעילותנו. אנחנו מכבדות את החלטתם של מי שבוחרים להתגייס, או לא להתגייס, וטוענות שזוהי החלטה שמחייבת הפעלת מחשבה, ולא הליכה עיוורת בתלם עקום. התעמולה וההטפה, שמטרתן לגרום לנוער להתגייס בכל מחיר, פועלות בדיוק בכיוון ההפוך, ומנסות למנוע חשיבה עצמאית ודיון פתוח. בדיוק כשם שהניסיון להלך אימים על תנועת פרופיל חדש בחקירות משטרה נועד למנוע חשיבה ולהשתיק את הדיון הציבורי שקולותיו כבר מתחילים להישמע.

עם של רובוטים אולי יעיל בצבא, אבל לא באזרחות. הגיע הזמן להפריד בין הצבא לבין האזרחות, ולהעניק לחברה האזרחית בישראל, סוף סוף, את תעודת השחרור שלה.