מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

תנועה של נשים סרבניות מצפון בישראל


ישראל היא המדינה היחידה בעולם המחילה גיוס-חובה גם על נשים. לכן, היא גם המדינה היחידה בעולם בה קיימת סרבנות נשים. תנועת הסרבנות הנשית בישראל הולכת וגדלה, אך לא קיימים נתונים לגבי הקיפה המדוייק. הצבא נמנע כמעט לגמרי מפרסום נתונים על התופעה. באוקטובר 2002, תת-אלוף אבי זמיר, ראש חטיבת תכנון באגף כח אדם של הצבא, מסר לוועדה למעמד האשה של הכנסת שמספר הנשים שלא מתגייסות מטעמי מצפון הוא חסוי. נתונים שתנועת "פרופיל חדש" אספה מתוך ידיעות בתקשורת, מעידים ש-40% מהמועמדות לגיוס לא מתגייסות, מידי שנה, ובעשור האחרון מספר הנשים שלא מתגייסות מטעמי מצפון ודת, עלה ב-10% ומגיע ל- 30% מכלל המועמדות לגיוס.

בניגוד לגברים המצהירים על סירובם להתגייס, שנשלחים לכלא הצבאי, עמדתן המצפונית של נשים שמצהירות על סירוב לשרת, זכתה להכרה רשמית של שלטונות הצבא. נשים אלה זכאיות לפטור משרות, בתנאי שיצליחו לשכנע ועדה צבאית הידועה בכינוי "ועדת מצפון", בכנות הצהרת הסירוב שלהן.

רוב הציבור ובתוכו ציבור המועמדות לגיוס, לא מודע להכרה החוקית והמעשית בזכות הסירוב של נשים. קשה להשיג מידע על הדרך למימוש זכות זו. קשה מאוד למצוא את האזכור הזעיר של הנושא בתוך חומר ההסברה שנשלח למועמדות לגיוס. נשים שמפנות שאלות בנושא ללשכות הגיוס, נענות בהרבה מקרים שאין דבר כזה. לכן, נערות רבות לא ממשות את זכותן לפגוש ב"ועדת המצפון".

התהליך שנדרשות לעבור הנערות שפוגשות ב"ועדת המצפון" אינו פשוט. "ועדת המצפון" מזכה סרבניות צעירות בטיפול שרירותי ובלתי עקבי. לפעמים הראיון איתן קצר וסתמי; לפעמים הוא משפיל במכוון וכולל מרכיב משמעותי של הפחדה. נערות לא מעטות אינן מודעות לזכותן לערער על החלטת הועדה או לדרוש לעיין בפרוטוקול שלה. עד לא מזמן, דחתה "ועדת המצפון" את רוב הנערות שפנו אליה, בפנייתן הראשונה, ורק בפעם השניה - במידה וערערו על ההחלטה - שיחררה את רובן. אלא שנשים רבות לא היו מודעות לאפשרות הערעור.

תנועת "פרופיל חדש" עוסקת מאז שהיא נוסדה באיסוף ופרסום מידע בנושא זכות הסירוב לנשים ואופן מימושו. באתר האינטרנט שלה, "פרופיל חדש" מציגה חבילת מידע מפורט בנושא זה שחיברו סרבנית המצפון מורן כהן ועו"ד יוסי וולפסון. רשת המלוות והמלווים של התנועה מציעים הסברים ולווי אישי תומך לנשים שהחליטו לסרב מטעמי מצפון. היום, יותר ויותר נשים צעירות מודעות לאופציה של סירוב על רקע הכרתן המצפונית, ורוב הנשים שמתייצבות בפני הוועדה הצבאית זוכות לפטור מהשירות.

אף שצה"ל פוטר נשים סרבניות בקלות, יחסית לאופן שבו הוא מטפל בגברים סרבנים, הסרבנות עצמה אינה צעד קל. היא מצריכה התמודדות של כל אשה עם עצמה, עם החינוך שהיא קיבלה, ועם הסביבה שפעמים רבות מתנגדת לצעד הזה ולא מסוגלת להבין אותו. נוסף לכך, האפלייה לטובה של נשים ביחס לגברים, בתחום ההכרה בזכות הסירוב, נובעת ישירות מהמעמד הנחות של נשים בצבא ובחברה הישראלית בכלל. נשים זוכות לפטור משום שהן לא חשובות כביכול, הן לא "הדבר האמיתי" – חייל לוחם. בהתאמה לכך, הסירוב שלהן, מעשה אישי לא קל ואמיץ, הוא "לא נחשב", לא מדווח בתקשורת, ולא נראה לעין בציבור.

בשבועות הקרובים נביא עדויות שנכתבו על-ידי סרבניות מצפון. הן מספרות על עצמן, על הסירוב שלהן, על התהליך שעברו, על נקודות משמעותיות בדרך. סרבניות נוספות (לפני, אחרי או בעיצומו של התהליך) מוזמנות לשלוח לנו את העדויות שלהן.

בתור "טעימה" ראשונה, נביא קטעים מעדויות של מספר סרבניות.

"...ואז חשבתי על היום שבו הבנתי באמת ובתמים, שלא רק שאינני שייכת לצבא, אלא שהצבא יפעל נגדי בעת הצורך, ... הבנתי שאינני שייכת אליהם - והם אינם רוצים בי." (נועה קאופמן)

"... המדריך הסביר על רובי הצבע החצי אוטומטיים, על ההתמגנות הנכונה, איך לכוון ל"אויב", איך מחליפים מחסנית.
במשחק הזה לא השתתפתי. חזרתי הביתה בתור פציפיסטית." (דניה ועקנין)

"... מאותו יום, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה איך אני יוצאת מהבוץ שהמדינה הזאת הכניסה אותי אליו. ... החלטתי לא לשקר, או לזייף, ולהיות בסדר עם הצבא עד כמה שאפשר." (מורן פרחן)

"אביב שאל אותי אם אני עדיין מתכוונת לסרב. ואמרתי לו שכן, כי היה לי ברור שכן. כי זה רק מוכיח את זה יותר, לא? אם אנשים מתים אז צריך להפסיק את זה, לא? הרי לא צריך להרוג עוד אנשים, נכון? אבל אביב כבר הפסיק להקשיב לי. לתמיד, בעצם, כי מאז הוא לא דיבר איתי יותר. וגם האחרים..." (טל מטלון)

” "... ל"טנטור" (מרכז תיאולוגי נוצרי, שייחודו בכך שהוא שייך לכנסיה האורתודוקסית ונחשב לשטח אקס-טריטוריאלי) הגעתי בחודש מאי 2001, במסגרת סמינר דיאלוג ישראלי פלסטיני למדריכי נוער." (אילת מעוז)

"...אחרי 'ועדת המצפון' יצאתי מתל-השומר וצלצלתי הביתה. היה פיגוע בתל-אביב. ... נער בחר להתאבד כדי להרוג ישראלים. אם רק הייתי יכולה לספר לו על ישראלים אחרים, שמסרבים להיות הכובשים שלו... " (שני וורנר)

"כולם צחקו עליי ואמרו שעד הצבא זה יעבור לי.
זה לא עבר לי." (נועה לוי)