כתב עת לענייני מודיעין וביטחון בצרפת מפרסם את הקשרים המיוחדים בין ישראל לסינגפור. על פי הפרסום השבוע ב"אינטליג'נס און ליין", "לסינגפור יש קשרים פעילים אף כי סודיים עם ישראל", הנמשכים יותר מ-40 שנה. עוד נכתב שם, כי המדינה-העיר, השוכנת בקצה חצי האי המלזי, היא אחד הלקוחות החשובים ביותר של התעשיות הביטחוניות של ישראל.

"אינטליג'נס און ליין" הוא דו-ירחון, היוצא לאור בשפה האנגלית בפאריס ומופץ, על פי דברי העורך הראשי שלו, לאלפי מנויים; בהם גם כמה בישראל. עיקר הדיווחים של כתב העת מתמקדים בעסקות נשק בין מדינות וחברות ובמינויים של אנשי מודיעין ובפעילותם החשאית.

על פי הפרסום, העסקה האחרונה בין ישראל לסינגפור היא של "כיפת ברזל" - מערכת שפותחה ב"רפא"ל" ומיועדת ליירוט טילים ורקטות לטווח קצר. עלות פיתוח המיזם כולו, שלטענת מפתחיו נוסה בהצלחה לפני כמה חודשים, כפי שפורסם בעבר בישראל, היא כמיליארד שקל. סוללה אחת, שעלות ייצורה היא כ-50 מיליון דולר, כבר הוצבה בבסיס בדרום הארץ, אך עד כה טרם הושמשה לכשירות מבצעית וטרם נכנסה לפעולה. מערך הנ"מ בחיל האוויר, האחראי להפעלת "כיפת ברזל", מאמן צוותים בבסיס בצפון הארץ. הללו יפעילו את המערכת, שתכליתה ליירט טילי קסאם וקטיושות עד למרחק של כ-40 קילומטרים.

על פי הפרסום החדש, סינגפור השתתפה במימון המיזם, ובתמורה היא אמורה לקבל בעתיד כמה מערכות של "כיפת ברזל", שייפרסו בשטחה ויגנו עליה.

מעניינת עוד יותר במידע החדש היא האפשרות שהפרסום בצרפת מעלה, כי פיתוח "כיפת ברזל" נועד בראש ובראשונה לטובת סינגפור, ולא להגנת תושבי שדרות ויישובי הדרום שסבלו במשך שבע שנים וממשיכים לסבול גם בימים אלה מירי של רקטות קסאם ופגזי מרגמה מרצועת עזה ("כיפת ברזל" אינה מסוגלת ליירט פגזי מרגמה).

רמיזות בקשר לאפשרות זו הועלו גם בעבר בתקשורת הישראלית, והוכחשו בתוקף בידי משרד הביטחון. החשד הזה התעורר ביתר שאת משום שלאחר שהמערכת פותחה וסוללה אחת הוצבה בבסיס צה"ל בדרום התברר, כי למשרד הביטחון אין תקציב לרכוש סוללות נוספות. אם כך, לשם מה היה צריך לפתח מערכת שאין בעבורה תקציב וצה"ל אינו מתכוון לפרוס אותה?

זאת ועוד, "אינטליג'נס און ליין" גם חוזר על הפרסומים שהיו בשנים האחרונות בישראל, ולפיהם אם משרד הביטחון היה רוצה באמת להגן במהירות ובזול על תושבי הדרום, הוא היה יכול לרכוש מערכת הגנה זולה וזמינה יותר מ"כיפת ברזל" - את סוללות תותחי "וולקן-פלנקס" מתוצרת "רייתאון". סוללות אלה בגרסתן היבשתית, הקרויה "צנטוריון", מוצבות באפגניסטאן ובעיראק ופועלות שם בהצלחה להגנת חיילי צבא ארצות הברית, כוחות נאט"ו ובסיסיהם. למרות הכל ולמרות העובדה ששר הביטחון, אהוד ברק, אמר כמה פעמים - גם ל"הארץ" - כי ישראל תרכוש גם את מערכת "וולקן-פלנקס", הדבר לא נעשה.

כלומר, ייתכן שמשרד הביטחון העביר תקציב פיתוח לרפא"ל ושתכלית המיזם היא לקטלג אותו כישראלי וכמיזם הנמצא לכאורה בשימוש צה"ל, אך בפועל תכליתו רק לשפר את סיכויי מכירתו.

על פי הפרסום בכתב העת, הרקע ההיסטורי של שיתוף הפעולה המיוחד והממושך בין שתי המדינות הוא זהות אינטרסים ותחושה משותפת של איום ושל נסיבות גיאוגרפיות והיסטוריות דומות. שתי מדינות קטנות, המוקפות באוכלוסייה מוסלמית עוינת וזקוקות למערכות נשק מתקדמות כדי לשמור על יתרונן האיכותי מול השכנים.

להערכת כתב העת הצרפתי, גם המאבק בטרור המוסלמי הפונדמנטליסטי בעשור האחרון הגביר את שיתוף הפעולה ואת תחושת הגורל המשותף של שתי המדינות. סינגפור מתמודדת בשנים האחרונות עם איומים של קבוצת הטרור "ג'מעאה איסלאמיה", הפועלת בדרום מזרח אסיה. סינגפור עצרה עשרות מפעיליה וחשפה תוכניות לפגוע בשגרירויות של ישראל, ארצות הברית ואוסטרליה ובתנועת הספנות אליה וממנה. אחד ממקורות ההכנסה המרכזיים של סינגפור הוא הנמל, המשנע את תנועת המטענים הגדולה ביותר בעולם.

על פי הכתבה, מיד לאחר שסינגפור הכריזה על עצמאותה ב-1965 היא פנתה לישראל וביקשה את סיועה בהקמת צבאה. קצינים של צה"ל ובהם רחבעם (גנדי) זאבי ויעקב אלעזרי, נשלחו לסינגפור בראש משלחות גדולות של יועצים צבאיים וסייעו בבניית הצבא שם על פי הדגם של צה"ל. על פי הכתבה, בשגרירות ישראל בסינגפור, שנפתחה ב-1969, פועלת מאז נספחות גדולה של צה"ל.

בין העסקות המוזכרות בכתבה: מכירת טילי ים-ים "ברק" של התעשייה האווירית והשבחת מטוסי קרב של חיל האוויר של סינגפור.

כתב העת הצרפתי מדגיש במיוחד את שיתוף הפעולה בתחום הימי ומציין, כי האלוף אלי מרום (צ'ייני) היה לפני מינויו למפקד חיל הים נספח צה"ל בסינגפור. בנוסף למכירת טילי "ברק" סיפקה "רפא"ל" מזל"טים למשימות ימיות, ו"אלביט" סיפקה את מזל"ט "הרמס" מתוצרתה.