מה יקרה אם
אני לא אתגייס?
מי גייס את
הגבינה שלי?
כמה חיילים צריך
כדי להחליף נורה?
של מי
הבטחון
הזה?
אל תתנו לנו רובים
גיוס לכולם—לא בבית ספרנו

שאלות נפוצות

עקב בקשת הקהל, להלן מספר תשובות לשאלות נפוצות בעניין סרבנות, הימנעות ועוד. אנחנו כאן בפורום, וברשת הליווי כולה, מעוניינים לספק לציבור מידע כמה שיותר אמין ומלא על ההליכים לקבלת פטור משירות צבאי. אל תהססו להיעזר בנו. בשביל זה אנחנו כאן.
הלוואי וזה היה נכון. זה נכון שכל מי שבאמת מתעקש ורוצה יקבל את הפטור, אבל קבלת פטור משירות צבאי יכולה להיות תהליך לא פשוט, וצריך קצת להבין מה עושים. כמובן, בצבא עצמו ובציבור הרחב, מסתובבות כל מיני שמועות ורצים כל מיני סיפורים על מה שעושים אצל הקב"ן, ועל שתיים-שלוש מלות קסם שצריך להגיד ל"קוסם", והכל פתאום מסתדר מעצמו. כמו רוב הסיפורים והשמועות מהסוג הזה - לא מדובר במידע אמין. יכול להיות שפה ושם לאנשים שפועלים לפי עצות מהסוג הזה יהיה מזל, והם יקבלו פטור משירות צבאי, אבל על כל מקרה כזה יש כמה שלהם לא יהיה מזל כזה.

לפי החוק הנוכחי אפשר להתקבל לשירות לאומי רק אחרי שמקבלים פטור משירות צבאי, כלומר כדי לעשות שירות לאומי צריך קודם כל להשתחרר, ואין אפשרות לבחור בין המסלולים. אולם בפועל אפשר להתחיל שירות לאומי לפני מתן הפטור- זה תלוי בעמותת הגג בה את נמצאת( זה תקף רק לגבי ש”ל, ולא לגבי שלומית). אחרי שהשתחררת את יכולה לפנות לעמותת שלומית או לעמותת ש"ל/ שתי”ל ועוד  ולברר לגבי מקומות פנויים או לארגן הכרה בהתנדבות בארגון שאינו מוכר כרגע. ניתן ללכת ישירות למקום שאתם מכירים או מעויינים ולברר האם ניתן לעשות בו שירות לאומי., סביר להניח שעמותות הגג לא יצגו בפניכם את מירב האופציות האפשריות, ותופתעו לגלות את המגוון הרחב של מקומות בהם ניתן לעשות בהם שירות לאומי, אף רדיקלים מן המצופה. שירות לאומי נחשב לזהה לשירות צבאי מבחינת ההטבות שהמדינה נותנת לכל הנשים ולמכסה שנתית מסוימת של גברים. שירות לאומי ניתן להתחיל בראשון בספטמבר של אותה שנה (תאריך ההתחלה הרשמי של השירות הלאומי)  אם פניתם לעמותת הגג, אבל עקרונית הרבה עמותות אחרות גמישות מאוד מבחינה של חילופי תקנים. ניתן להתחיל את השנה ראשונה של השירות לאומי אם גילכם קטן מ-21( את השנייה כמובן אפשר גם ב22).

זה כמובן תלוי בפקידים שיש לך עסק אתם. אבל בעיקרון, וברוב המקרים, החוק ופקודות הצבא מחייבים את הצבא לתת לך תשובה סופית לכל פניה בתוך 45 ימים (או לפחות לנמק היטב מדוע זה לוקח יותר זמן לענות לך). כמובן, לא חייבים לחכות 45 ימים. אפשר עוד הרבה קודם לכן להרים טלפון לגורמים הרלוונטיים, ולברר אתם מה קורה. הניסיון מלמד שבלי הצקות טלפוניות כאלה, הרבה פניות ובקשות הולכות לאיבוד במגירות העמוקות של הצבא. אם שלחת מכתב בקשה ובקשתך נדחתה - זכותך לערער על ההחלטה בפני הקצינים שממונים על אלה שאליהם שלחת את המכתב בנושאים בוערים מאוד מומלץ להתקשר דחופות, לשלוח פקסים מרובים לכל הגורמים הסובבים ולדרוש תשובה עקב דחיפות העניין (למשל אם יום הגיוס שלי עוד יומים ועוד לא החזירו לי תשובה לגבי פגישה עם קב”ן או וועדת מצפון)
פקודת מטכ"ל 35.0410 - חופשה משפחתית - שירות סדיר קובעת שהם זכאים לחופשה משפחתית בת 10 ימים על חשבון חופשה רגילה, בנוסף פקודה 35.0805 - שירות חובה - מענק נישואין ומענק עקב לידה או אימוץ קובעת שמגיע לחייל המתחתן לקבל מענק בשיעור של שכר טוראי בשירות חובה.

 

נישואין אזרחיים, מרגע שמשרד הפנים אישר אותם, תקפים לכל דבר ועניין. אך קחו בחשבון: בארץ אי אפשר להתחתן בנישואים אזרחיים. בשביל שהנישואים האזרחיים יהייו מוכרים את ובן זוגך חייבים להתחתן בחו"ל, ורק כאשר חוזרים עם הניירת ניתן לעדכן את הנישואין במשרד הפנים ולהמשיך בהליך השחרור מול הצבא.

 

הנישואים מוכרים במשרד הפנים, בתנאי שנערכו על פי חוקי אותה מדינה בה נתקיימו. לא ניתן לעורכם בארץ והארץ הקרובה ביותר היא קפריסין, שם גם מרב הזוגות הישראלים מתחתנים. יש להירשם בבית העירייה, באחת הערים הגדולות ולהינשא יום לאחר הרישום ע"י פקיד עירייה. יש לקבל את אישור משרד המשפטים בניקוסיה בתוספת חותמת "אפוסטיל".

 

טרם היציאה מהארץ, יש להצטייד ב'תמצית רישום' (שמות, מצב משפחתי, מקצועותיכם ומקצועות הוריכם) ממשרד הפנים הישראלי. את תמצית הרישום יש לתרגם לאנגלית ולהחתים בחותמת נוטריון. ישנה גם אפשרות להינשא במדינות נוספות, ובמדינות מסוימות אפילו בהתכתבות. הפרוצדורות המדויקות שונות מארץ לארץ (ואנחנו כאן לא ממש האנשים המתאימים לשאול אותם שאלות על פרטי התהליך הזה).

 

נישואים אזרחיים מוכרים לכל צורכי הרישום וההטבות הניתנים בארץ כגון משכנתא, שחרור נשים מהצבא, זכויות עובדים ובני זוגם, פנסיה וביטוח חיים. לאחר הנישואים יש להגיש למשרד הפנים את כל האישורים שהוזכרו ולהירשם כנשואים בתעודות הזהות. מצד שני, נישואין אזרחיים בשום אופן לא פוטרים את בני-הזוג מאימת הרבנות, כיוון שדיני האישות הדתיים נותרים בתוקף גם כשהנישואין ההיו אזרחיים. ליתר דיוק, בישראל יש אפשרות להתגרש או דרך הרבנות או דרך בית משפט אזרחי (ההבדל היחידי מבחינת תוקף הגירושים הוא שהרבנות לא מכירה בהם לשאלת ממזרות ילדיך הבאים). הקטע הבעייתי שיכול להיווצר בגירושים הוא שהתיק מתנהל בפני בית המשפט שבו פתחו את התיק קודם, כך שאחד מבני הזוג יכול לעשות אמבוש וללכת לפתוח תיק ברבנות לפני שפותחים תיק בבית משפט אזרחי וככה לכפות גירושים ברבנות, אבל אם אין דאגה כזו אז גם אין בעיה.

 

אם את כבר משרתת בצבא, אז על מנת לקבל מהצבא חופשה לפני הנישואים האזרחיים עלייך לחתום על הצהרה בפני נוטריון או בפני עורך דין, שבה את מצהירה חיילת על נישואיך העתידיים כנישואים המוכרים על ידי משרד הפנים.

 

 

 

ראשית, חשוב לציין שאמנם ברוב המקרים נישואין הם דרך קלה יחסית וכמעט אוטומטית להשיג פטור משירות צבאי, אבל זה לא אומר שזו דרך מומלצת. מבחינות רבות - כלכליות ומשפטיות - נישואין יכולים להפוך עבורך למלכודת ולצרה צרורה. אם את לא באמת רוצה להינשא - יש דרכים אחרות לצאת מהצבא, שיש בהן פחות סיכונים.

 

עוד הערה כללית היא שהפטור לנשים נשואות כנראה לא תקף במקרה של עתודאיות.

 

ועכשיו לשאלה עצמה. פקודת מטכ"ל 31.0109 - שחרור חיילות בשירות חובה עקב נישואין או עקב הריון מפרטת את הפרוצדורה שעליך לעבור:

 

ראשית עליך לפתוח תיק נישואין ברבנות או לחתום על הצהרה שבכוונתך להינשא בפני עורך-דין או נוטריון. לשליש היחידה שלך את צריכה להגיע לפחות 21 יום לפני מועד החתונה עם אישור רישום לנישואין ממשרד הרבנות, שבו נפתח תיק נישואין, או הצהרה, החתומה בפני נוטריון או בפני עורך דין, שבה את מצהירה על נישואיך העתידיים כנישואים המוכרים על ידי משרד הפנים. לאחר הצגת האישורים תתאמי עם השליש את החופשה שמגיעה לך לפני הנישואין, סה"כ 10 ימים (על חשבון חופשה רגילה ואם אין לך ימי רגילה אז על חשבון חופשה מיוחדת). לפני שתצאי לחופשה תצתרכי לעשות ביחידה טופס טיולים יוצא (להחזיר ציוד) ולחתום על הצהרת חיילת העומדת להינשא (שמופיעה כנספח א' לפקודת מטכ"ל 31.0109 - שחרור חיילות בשירות חובה עקב נישואין או עקב הריון). לאחר החתונה יש לך 10 ימים להגיע לבקו"מ מדור שחרורים, את צריכה להביא איתך כתובה מקורית או תעודת נישואין מקורית, שהוצאה על ידי הרבנות הראשית, או רישום של משרד הפנים בתעודת הזהות, המעיד על נישואיך. בנוסף עליך להביא את כל המסמכים והאישורים הצבאיים שברשותך, וכן את ההצהרה, שחתמת עליה ביחידתך.

 

אם עברו ארבעה עשר ימים מהמועד שנקבע להתייצבותך בבקו"ם לשחרור, ולא הגעת להשתחרר, הבקו"ם יערוך בירור. אם יגלו שנישאת באמצעות כתובה מקורית או באמצעות תעודת נישואין מקורית, שהוצאה על ידי הרבנות הראשית, או באמצעות רישום של משרד הפנים בתעודת הזהות, המעיד על נישואיך, תשוחררי שלא בפנייך. אם לא הוכחו נישואיך, כמפורט לעיל, תטופלי לפי נוהל

 

נפקדים ועריקים.שוב נדגיש כי איננו מליצים כלל לנהוג באופציה זו, אין ביכולתך לדעת מה עתיד לבוא. ואם אינך התכוונת מראש להתחתן,לא מומלץ לעשות זאת.

 

 

על פי תקנות שירות בטחון (פטור נשים משירות בטחון מטעמים שבהכרה דתית), תשל"ח-1978 יכולות נשים לקבל פטור עקב היותן דתיות. בשביל לקבל את הפטור, על המלש"בית להגיע לבית דין רבני או בית משפט שלום ולחתום על תצהיר בנוסח קבוע.

 

על מנת להחתים את התצהיר עליך לשלם אגרה בסך כמה עשרות שקלים לבית המשפט באמצעות בולי דואר.

 

את התצהיר ניתן להגיש עד 90 יום לפני מועד הגיוס וניתן להגיש אותו גם עם עברת צו ראשון, מנילות, בדיקות רפואיות וכו'.

 

אם את לא באה מבית דתי ומפחדת משאלות מתקילות מתחום הדת מומלץ שתחתמי על ההצהרה בבית משפט שלום ולא בבית דין רבני.

 

בכל מקרה יש אחוז מסויים של בנות שבודקים האם הן דתיות באמת או לא. מדובר באחוז קטן מאוד. מידי שנה יותר מעשרת אלפים נשים מקבלות את הפטור משירות צבאי מטעמי הכרה דתית, לפחות כמה אלפים מהן אינן דתיות, ורק כעשר בשנה "נתפסות". במידה ויתפסו אותך, יכולים בתיאוריה להעניש אותך בחומרה, אבל מה שקורה בפועל זה שכנראה לא עושים לך כלום מלבד לבטל לך את הפטור. במקרה כזה עדיין תוכלי ללכת ולהוציא 21.

 

בתקופה האחרונה הצבא התחיל להפעיל סינון בתהליך הפטור לנשים דתיות. מבקשות פטור שהן מסורתיות, למדו בבתי-ספר חילוניים, חוזרות בתשובה, או סתם לא מוצאות חן בעיניי מישהי בלשכת הגיוס, עלולות פשוט לא לקבל את הפטור שמגיע להן בחוק. הצבא ככל הנראה פועל באופן בלתי-חוקי בעשותו כך, אבל עד היום עוד לא ניסתה אף אחת לתקוף את ההליך הזה בבית משפט. אם וכאשר יהיו התפתחויות נוספות בנידון - נעדכן

 

 

 

לפני שניגש לענות על השאלה, חשוב לנו לבקש מכל עריק או נפקד שרוצים להשתחרר מהצבא לגמרי ליצור אתנו קשר ישירות ולהתייעץ לגבי אפשרויות הפעולה במצב הזה. זה מצב עדין, ואפשר להסתבך בלא מעט צרות אם לא יודעים בדיוק מה לעשות. לא מספיק רק לקרוא או לסמוך על מה שכל מיני אנשים מספרים.

 

חשוב מאוד להבין באיזה סטטוס את/ה נמצא/ת,  

 

פקודת מטכ"ל 31.0513 - חיילים בשירות סדיר וחיילים שהתייצבו לשירות מילואים פעיל מפרטת את נוהל הטיפול בנפקדים ועריקים. בקצרה זה עובד ככה: חייל נחשב נפקד מהרגע שהוא נעדר מהשירות שלא ברשות. החוק הצבאי מבחין בין נפקדות של עד 24 שעות ונפקדות של מעל 24 שעות. על נפקדות של עד 24 שעות ניתן לקבל עונש מחבוש בין יומיים לשמונה ימים תלוי בדרגת השופט. על נפקדות של 2-7 ימים ניתן לקבל עד 28 יום תלוי בדרגת השופט, על נפקדות מעל שמונה ימים ניתן לקבל עד 35 יום, תלוי בדרגת השופט.

 

הנפקדות מדווחת ביומן השינויים של היחידה שלך רק 48 שעות לאחר תחילת הנפקדות. אם תחזור לפני שיעברו 48 השעות הראשונות אולי תוכל "לסגור" את העניין עם המפקדים ללא צורך להשפט בכלל, רצוי שיהייה לך תרוץ מספיק טוב. בין היום השלישי ליום השישי לנפקדות חייבת היחידה לשלוח לביתך חייל מחפש מצויד בפקודת מעצר. בד"כ החייל שישלח לא ינסה להחזיר אותך בכוח ליחידה, אבל לפי הפקודה מותר לו להשתמש "בכוח סביר" על מנת להחזיר אותך ליחידה. לאחר 8 ימים של נפקדות יועבר דיווח על הנפקדות למשטרה הצבאית וכן היחידה תבצע חיפוש נוסף בין היום העשירי ליום השנים עשר לנפקדות. החיפוש ייערך באותה המתכונת ע"י חייל מהיחידה. הפעם תוכל היחידה להיעזר במשטרה הצבאית על מנת לתפוס אותך, למרות שבפועל נדיר מאוד שמשטרה צבאית מעורבת לאחר תקופה כ"כ קצרה.

 

לאחר 14 ימי נפקדות אתה נחשב לעריק. מאותו הרגע אתה עובר לטיפול מדור עריקים בשלישות הראשית והאחריות לתפוס אותך מועברת למשטרה הצבאית. אחרי שבוע מדור עריקים מאשר את העריקות ואתה נגרע ממצבת כוח האדם של היחידה שלך ועובר להיות מוצב בר"ם עריקים בשלישות הראשית. לאחר 14 ימים אם תחזור ליחידה שלך תוכל להישפט שם רק באישור של פרקליט צבאי. אם לא ינתן אישור תישפט ע"י קצין של המשטרה הצבאית. עוד נקודה חשובה, במקרה של עריקות ארוכה יותר (לא פחות מ-40-50 יום) הפרקליטות תוכל לדרוש את העמדתך לדין בבית דין צבאי, שם הרשאה תגרור רישום פלילי, דבר שיכול לפגוע בך בעתיד.

 

פרטים נוספים על טיפול בעריקים ונפקדים מופיעים גם בפקודת מטכ"ל 31.0513 - נפקדים ועריקים - שירות סדיר ושירות מילואים - נוהל חיפוש, דיווח והצבה.

 

אז מה אני יכול לעשות?

 

בשל עצם היותך עריק, אם תנסה לתאם פגישה מראש עם קב”ן ביחידה שלך, הצבא לא  יבוא לקראתך ובקשתך כנראה תדחה. אולם ניתן פיזית להגיע למדור ברה”ן( מדור בריאות הנפש) בבסיס תל השומר. אין לך מה לחשוש כי גם אם יש נגדך צו מעצר, ישנה סבירות נמוכה מאוד שמשטרה צבאית מסתובבת באזור.  רצוי להיות נחמד לשומר בכניסה (אם יש לך חוגר תוכל להשתמש בו), אך אם הוא לא נותן לך להכנס תמשיך להתעקש ולבסוף תמצא את דרכך. לאחר הכניסה יש לגשת ישר למדור ברה”ן ולבקש לראות קב”ן מהקבלה. השלב הבא הוא לשבת שם כל היום עד שיתנו לך לראות אחד. הם כנראה יגידו שאי אפשר לראות קב”ן בלי זימון מראש, אך גם כאן התעקשות והתמדה, במיוחד אם תראה גם  סימנים של מצוקה, יובילו אותך לראות קב”ן. במקרה הגרוע ביותר יקבע לך תור ליום למחרת.

 

במידה  והקב”ן המליץ לך על פרופיל 21., סביר להניח שתקבל וועדה רפואית, שתאשר לך המלצה לפטור. יחד עם הפטור יש ללכת לבסיס גדול של משטרה צבאית להסגיר את עצמך, ולהסביר מדוע היית עריק- אם מנמקים את הסיבה לעריקות במצבכם הנפשי הירוד, רוב הסיכוים שישחררו אותכם ללא זמן מחבוש.

 

 

במקרה של עתודה דבר ראשון כדאי לנסות להשתחרר מההתחיבות לעתודה, אחרת גורמי הצבא מקשים מאוד על השחרור. מרגע שיוצאים מהעתודה השחרור לרוב מגיע בקלות רבה, יחסית. מכאן שמי שמתלבט ולא בטוח לגבי השירות הצבאי, ייטב לו אם לא יתחייב לעתודה כיוון שמדובר בהתחייבות שקל להכנס אליה אך קשה מאוד לצאת ממנה. יש מקרים בהם ייתכן שתצטרכו להחזיר לצבא את התשלום עבור הלימודים

החוק קובע שמי שהיגר לחול לפני גיל 16 (לפי חישוב קצת מוזר של החודש העברי) אינו חייב בשירות צבאי. מי שמהגר אחרי גיל 16 חייב בגיוס, ואכן עלול למצוא את עצמו מעוכב בשדה התעופה עם הגיעו לישראל.יש להסגדר את ההגעה לארץ/ פטור עם קונסולית ישראל במדינת מגוריך. מומלץ להסדיר את מעמדך- כלומר קבלת פטור לפני שיצאת מן הארץ. מי שמגיע לחופשה קצרה יכול לתאם זאת מראש דרך הקונסוליה במקום מגוריו וגם ללא תיאום יש להניח שהרשויות יניחו לו להכנס ולצאת. מי שרוצה להגר חזרה לישראל ואינו מעונין להתגייס כדאי שיתחיל בתהליכי שחרור בהקדם, רצוי לפני הנסיעה לחו"ל
בפירוש כן. זכאות למשכנתה אינה נמדדת כלל לפי שירות צבאי. ההשפעה היחידה של שירות צבאי על משכנתה הוא על גובה החלק שמשרד השיכון נותן, מתוך המשכנתה כולה. ברוב המקרים, אלא אם כן אתם גרים בשטחים הכבושים ויש לכם המון אחים וילדים, החלק שמשרד השיכון נותן ניתן באותם תנאים כמו התנאים של הבנק כך שההטבה היא מינימלית, אם בכלל.
החוק קובע שרק מי ששירת 12 חודשים זכאי להטבות, אבל הוא גם קובע שמי ששוחרר על פרופיל 21 זכאי להטבות גם אם לא מילא 12 חודשי שירות. ההטבות של חייל משוחרר מחושבות כמכפלה של מספר חודשי השירות, כך ששחרור מוקדם משמעו הטבות קטנות יותר. עם זאת יש לזכור שמלכתחילה ההטבות הללו אינן כל כך גבוהות, בוודאי בהשוואה לסכומים שניתן להרוויח בעבודה.

 

עצם הישיבה בכלא צבאי אינה כרוכה ברישום פלילי. יחד עם זאת, עבירות מסוימות שבגינן נכנסים לכלא כן כרוכות ברישום פלילי. חשובה גם זהות השופט. אם מדובר בקצין שופט, בכל מקרה לא יהיה רישום פלילי. אם מדובר בבית דין צבאי, יש עבירות שנרשמות ויש עבירות שלא נרשמות. העבירות שנרשמות ברישום פלילי הן עבירות פליליות קלאסיות (רצח, גניבה, אונס, סמים) ובנוסף גם עריקות נרשמת ברישום פלילי. נא לשים לב, רק עריקות עליה נשפטים בבית דין צבאי כרוכה ברישום פלילי. עבירות "קלאסיות" של סרבנים כמו סירוב פקודה ונפקדות לא כרוכות ברישום פלילי. מדריך מפורט בנושא הכלא הצבאי אפשר למצוא כאן

 

 

.

 

 

קודם כל, זה נכון רק לגבי חיילים שמשרתים בשירות סדיר או נמצאים בשירות מילואים פעיל, ולא לגבי מלש"בים (כלומר נערות ונערים שתאריך הגיוס שלהם עוד לא הגיע) ושאר האנשים.דבר שני, גם במקרה של חיילים בשירות פעיל, זה נכון רק בחלק מהמקרים.פקודת מטכ"ל 33.0219 עוסקת בטיפול בחיילים הנמצאים במצוקה נפשית. שימו לב שרק במקרים שבהם המפקדים מתרשמים שחייל נמצא במצב של מצוקה נפשית (ראו סעיף 2 של הפקודה), חייבים לתת לו לראות קב"ן בתוך 48 שעות. אם המפקדים סבורים אחרת, הנוהל הוא בדיוק כמו לגבי כל פגישה עם רופא מומחה - כלומר הפגישה עם קב"ן תתקיים בתוך 14 ימים.
לא. וגם אין צורך. כמו הקב"ן או הפסיכיאטר הצבאי, גם פסכיאטר או פסיכולוג אזרחי שממנו אתם מעונינים לקבל חוות-דעת צריך להתרשם ישירות ממצבכם הנפשי. כל מה שנכון לגבי פגישה עם קב"ן נכון בעיקרון גם לגבי פגישה עם הגורם האזרחי. לכן לא הוא צריך להיות אוהד לעניין. אתם צריכים להיות אוהדים לעניין. . ניתן לפנות לפסיכולוגים או פסיכאטרים דרך קופות החולים, באמצעות שירותים פסיכולוגיים המופעלים על-ידי ארגונים ומוסדות שונים, או, אם יש לכם הרבה כסף, באופן פרטי (שוב, מומלץ לא לפנות לבתי-חולים פסיכיאטריים, בגלל ששם יש סכנה גדולה יותר של אשפוז כפוי). דבר נוסף - אתם לא צריכים בהכרח לקבל מהפסיכולוג או הפסיכיאטר מכתב המלצה שמיועד במיוחד לצבא. כל מסמך שבו הוא ייאבחן אותכם כסובלים מהתסמין הנפשי הרלוונטי (למשל מכתב המיועד לתיק האישי שלכם בקופת החולים) יספיק.

בשלבי צו ראשון אמורים לקבל קב”ן מתי שמבקשים - אבל לא לאותו יום, אלא בזימון ליום אחר.

בשלבים מאוחרים יותר, מבחינת הצבא אין לכם בעיות, ואם רוצים להסביר לו אחרת, צריך להתעקש. שיחת טלפון אחת לא תספיק.

ישנם כמה דברים שאפשר לעשות:

אפשר להפעיל לחץ באמצעות פניה של הוריכם (אם אתם מספיק צעירים שזה יהיה רלוונטי)

אפשר לנסות לפנות ישירות לגורמים אחרים בצבא, כמו מוקד קצין רפואה ראשי או לשכת קצין העיר(או חברים קרובים ומודאגים). אבל הדבר שיכול לעזור יותר מכל, זה אם תשיגו אישור מגורם אזרחי (פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי, אפילו היועץ או היועצת בבית-הספר; אבל לפסיכולוג או פסיכיאטר, בתור מומחים לבריאות הנפש, יש עדיפות) על כך שאתם סובלים מבעיה נפשית. עם אישור כזה בידיים אפשר לפנות שוב לצבא ולבקש תור לקב"ן. הפעם רוב הסיכויים שייקבעו לכם תור. חוות דעת כזו גם תעזור לכם מאוד לשכנע את הגורמים הצבאיים שאכן יש לכם בעיה, ואתם לא מתחזים.

קחו בחשבון שקבלת חוות דעת כזו מפסיכולוג או פסיכיאטר יכולה לקחת זמן. ברוב המקרים תצטרכו לעבור כמה פגישות עם הפסיכולוג או הפסיכיאטר לפני שתקבלו אותה. אם אתם נמצאים במצב של לחץ זמן, או אם אתם חיילים בשירות סדיר שמחליטים לעשות נפקדות, אז ישנה גם האפשרות לפנות בלילה לחדר מיון של בית חולים (בית חולים רגיל!!!. לא פסיכיאטרי!), ולהתלונן שם על מצוקה נפשית קשה. בסופו של לילה כזה תקבלו מכתב סיכום אשפוז ובו חוות-דעת של הפסיכיאטר שטיפל בכם בבית-החולים

 

 

תשובה קצרה - כן! אבל זה לא תמיד פשוט.

 

קודם כל, כמעט בטוח שאם תבקשו קב"ן, אז יגידו לכם: "קודם תעבור שרשרת חיול \ תתפנה מהבקו"מ לטירונות, ואז תוכל לראות קב"ן". זה שקר פשוט (ואגב, לא רק בבקו"ם אפשר להיתקל בגישה הזו). למי שאומר לכם דבר כזה יש מטרה - להעביר כמה שיותר אנשים מהשלב של התהליך שהוא מטפל בו לשלב הבא של התהליך, שמישהו אחר מטפל בו. זה כל מה שהוא צריך לעשות, ולא איכפת לו מכלום. לכן הוא משקר לכם, כדי שתעברו לשלב הבא של התהליך, ואם משהו בסופו של דבר ישתבש - זו לא תהיה הבעיה שלו, אלא הבעיה של מישהו אחר.

 

בכלל - גם הבטחות ("רק תעשה את מה שאומרים לך ואז תקבל כל מה שתרצה") וגם איומים ("אם לא תעשה מה שאומרים לך נכניס אותך לחמש-עשרה שנה בכלא") שמשמיעים לכם גורמים צבאיים הם ברוב המקרים שקרים שנועדו לעשות עליכם מניפולציה פשוטה ולגרום לכם לציית להוראות הסטנדרטיות. מומלץ מאוד לא להתרשם!

 

לכן, אם אתם צריכים לראות קב"ן ביום הגיוס, אין שום סיבה שאפילו תתחילו את תהליכי הגיוס עצמם( את שרשרת החיול והמשך הגיוס עצמו). למעשה, ככל שתתקדמו יותר בתהליך, כך הדרך למשרד הקב"ן תיעשה קשה יותר. גם כי יראו שאתם נופלים בפח של כל ההבטחות והאיומים, וגם כי ככל שאתם נכנסים יותר עמוק למערכת - הדרך החוצה מתארכת.

 

מה שכן, חשוב להבין שמי שפוגש אתכם יפנה אתכם לקב”ן כי הוא חושב שאתם באמת צריכים אחד, לא סתם כי אתם דורשים פגישה. חשוב שיבין שאתם לא עוברים שרשרת חיול לא כי אתם מתעקשים, אלא כי קשה לכם, ואתם לא יכולים - סביר אז בסופו של דבר תראו את הקב"ן.

מידע נוסף יש גם כאן.

 

 

אחד הדברים שחשוב להבין לגבי שיחות עם גורמים רפואיים בכלל, וקב"נים בפרט, הוא ששיחה כזו זה לא מבחן שבו צריך לדעת לענות נכון על כל השאלות. בכלל - ההתרשמות של הקב"ן ממכם לא תלויה כל כך במה שתענו לו, אלא בעיקר באיך מדברים אתו, איזה רושם נוצר אצלו מכם וממצבכם.

כך ניסח זאת אimר בתשובה לאחת מהשאלות שעלו בפורום:

שבפגישה עם הקבן, כמו בכל ראיון כמו ראיון עבודה, הגם שזו סיטואציה שונה, העיקר בפגישה הוא להתרשם ממך באופן בלתי אמצעי ברמה אינטואיטיבית של תקשורת לא מילולית. האווירה שאתה משדר, הרושם הכללי שאתה יוצר אצל הקבן, ההבנה שלו לגבי איך אתה רואה את העולם, הם בעיקר החשובות. כמובן שיש חשיבות גם לשאלות הספציפיות, בכל זאת מטרתן לברר האם יש לך סימפטומים של בעיות נפשיות, אבל זה פחות מצב של תשובה נכונה או שגויה כמו שזה מצב של תשובה עדיפה או עדיפה פחות, וגם אז יותר חשוב מה שאתה אומר לי מעבר למילים מהתשובה המילולית עצמה. 

למשל, אם הקבן שואל אותי כמה חברים יש לי, אני יכול לענות 2-3 חברים והעיניים שלי יידלקו מלחשוב על החברים הנפלאים שלי שאני אוהב ומתגעגע אליהם, או שאני יכול לענות 2-3 חברים והעיניים שלי יישארו כבויות כי אני מדוכא עד התחת וגם לחשוב על החברים שלי לא ממש עוזר, או שאני יכול לענות 2-3 חברים והעיניים שלי ישדרו פחד כי כל מה שאני יכול לחשוב עליו זה שאני לא יודע מה יהיה ואני פוחד ומה יקרה כשאני אתגייס והם לא יהיו איתי, ואולי אני יכול לענות 2-3 חברים והעיניים שלי יהיו עצובות כי אני חושב על אחי הגדול שהיה חבר טוב שלי שמת (בצבא, לא בצבא). בסחכול הקבן לא מתעניין בחיים החברתיים שלי לכשעצמם, הוא מנסה לחפש סימפטומים של בעיות נפשיות דרך הבנת מצבי הנפשי, אז בעקרון כל התשובות פה אפשריות ואף אחת לא שוללת את הבעיות הנפשיות, גם לשמוח על חבריי יכול לנבוע מזה שהם נקודת האור בחיי והיחידים שמבינים אותי, זה לא סימן שאין לי בעיות והכל בסדר. ולחדד עוד יותר, השאלה פה היא בכלל לא כמה חברים יש לי במובן המספרי הטהור, כמובן שאין סף מוגדר של חברים שמעליו לא משחררים ושמתחתיו משחררים מייד, הכוונה היא לראות איך אתה רואה את העולם. הרי יכולים להיות לך 10 חברים אבל זה בחבר'ה ואף אחד לא קרוב אליך ולא מבין אותך ואתה מרגיש בודד ואתה מאלץ את עצמך להסתובב איתם כדי שלא ידעו שאתה מדוכא, ויכול להיות שיש לך רק אדם אחד בעולם שאתה מרגיש שהוא חבר שלך ויש לכם קשר מעולה. 

חוצמזה, לבני דורך יש הרי תשובה של ברירת מחדל לכל מה שקצת לא ברור או קצת לא יודעים איך להתמודד איתו, "לא יודע". 

...פגישה עם קבן היא לא הרפתקה במחשב עם תשובות קבועות ידועות מראש שאתה צריך לאתר כדי לצלוח את השלב, וגם אין בעיה שאתה נתקל בשאלות שהתשובות הרגילות לא מספיקות וצריך תשובות מיוחדות, מה שקובע בסופו של דבר זה מה שכתבתי בהתחלה לגבי ההתרשמות הכללית והתקשורת הלא מילולית הרבה יותר מאם אתה, למשל, כן או לא שותה אלכוהול כל יום.
תשובה אפשרית אחת היא שפורום זה מיועד לאנשים שמעוניינים להשתחרר משירות צבאי ולא כדי להציע קומבינות למי שרוצה רק לשנות את מעמדו בצבא. תשובה אפשרית שנייה היא שיש אנשים נחמדים בפורום שלרוב עונים אם הם יודעים את התשובה. האמת, כמו תמיד, היא איפשהו באמצע.

 

האפשרויות הן:

 

·  פטור רפואי - אפשרות זו ידועה יותר בשם "פרופיל 21". הסיבה למתן הפטור יכולה להיות כל בעיה רפואית שהיא חריפה מספיק כדי להפוך אותך לבלתי-כשירה לשירות צבאי - הן בעיות רפואיות גופניות (סכרת למשל) והן בעיות של בריאות הנפש (כמו דיכאון, חרדה, תסמונת פוסט-טראומטית, וכו’). התהליך לקבלת פטור רפואי יכול להיות די מתיש, אך הסיכונים בו הם מעטים יחסית.

·  סירוב מצפוני מוצהר -החוק בישראל מאפשר קבלת פטור משירות צבאי מטעמי מצפון. הצבא הקים ועדה פנימית שמטפלת בפניות של סרבנים וסרבניות פציפיסטים/ות ובוחן את טענות הפונים/ות ,הוא הגוף אשר מחליט באם להכיר בפונה בפציפיסט/ית ועל כך יהיה זכאי לפטור משירות צבאי. כמובן שאם לא מקבלים פטור בוועדה (משהו שעשוי לקרות) הסיכון להיכנס לכלא גם עבור פציפיסטים הוא גבוה.באם החלטת להצהיר על מצפון כדאי מאוד ליצור עימנו קשר.

·  פטור לנשים נשואות, נשים בהריון או אמהות לילדים - מבחינת הפרוצדורה לקבלת הפטור מהצבא, אלו הם הפטורים הקלים ביותר להשגה. אבל מכל שאר הבחינות, איך נאמר בלשון עדינה, לא מומלץ. כמובן, אם במילא יש לך תוכניות בכיוון לעתיד הקרוב, אז גם את האופציה הזו ניתן לשקול. אבל בואי נאמר כך: נישואין והורות הם דברים שלא כדאי להיכנס אליהם רק בשביל לקבל פטור.

·  פטור מטעמי הכרה דתית - זהו הפטור שמקבלות בנות יהודיות ממשפחות דתיות. הוא קל מאוד להשגה אם את באה מרקע דתי ופונה לקבלת הפטור במועד (עד 90 יום לפני תאריך הגיוס), אבל אם את לא באה מרקע דתי, גם אם את חוזרת בתשובה - השגת הפטור הזה עלולה להיות קשה בהרבה, וסיכוייה של פניה אחרי המועד האחרון הם קלושים. כמובן, אם את לא באמת דתיה, הפטור הזה לא מיועד בשבילך, וניסיון להשיגו הוא בגדר עבירה פלילית.

·  אי התאמה- חשוב להדגיש שפטור זה לעומת אחרים, אינו סעיף שע”פ אפשר לבקש להשתחרר, אלא שעקב גורמים וסיטואציות שונות הצבא ממליץ לקבלת פטור זה. אם בתור חיילת( או חייל) את יושבת מספיק זמן בכלא הצבאי (וזה סוד צבאי שמור מה זה מספיק במקרה הזה), בסוף תקבלי פטור על אי-התאמה (או בכינויו החדיש: “התנהגות רעה חמורה”).

במקרים נדירים מאוד הצבא פוטר משורותיו אנשים במצב סוציו-אקונומי קשה במיוחד, אבל הסיכוי לקבל פטור מסוג זה כמעט אפסי. אין הליך מסודר לקבלתו, ההחלטות מתקבלות לפי שיקול דעתם האישי של אנשי צבא מסוימים, ומי שפונה לבקש פטור מסוג זה מקשה על עצמו בכך לקבל פטור מכל סוג אחר בעתיד.

·  הסדר מיוחד - קבוצות מסוימות באוכלוסייה הגיעו להסדר מיוחד עם הצבא, לפיו חבריהן מקבלים דחיית שירות למשך שנים רבות, במקום להתגייס, ובסופו של דבר מקבלים פטור משירות צבאי (לרוב כבר בשנות ה-30 לחייהם). הסדרים כאלה קיימים עם בחורי ישיבות שלומדים ב"כוללים" (למרות שבשנים האחרונות חלו שינויים בהסדר בעקבות "חוק טל"), תלמידי דת דרוזים וחברי העדה של עדי יהווה. בכל המקרים, צריך לעמוד בתנאים מחמירים מאוד (על בחורי ישיבה, למשל, נאסר לעבוד בכל מקום עבודה שהוא), למשך זמן ארוך מאוד, כדי לזכות בסופו של דבר בפטור. אז פורמאלית זו אפשרות קיימת, אבל בפועל, איך נאמר בעדינות, לא כדאי.

  עזיבת הארץ- אל תעשו את זה,גם אם אתם חושבים שלא תתגורו בארץ במשך ימי חייכם, כדאי להסדיר פטור בכל הדרכים שפורטו עד כה. יש מצבים כמו חתונה של החבר הכי טוב, או הלוויה שיאלצו אותכם לחזור, ואתם לא רוצים לבלות במסורבי כניסה

 

דבר ראשון לא נכנסים לפאניקה. בדרך כלל לא משתחררים לאחר פגישה בודדת עם הקב”ן.

אם אתה מלש”ב עליך להשיג חוות דעת נוספת מפסיכיאטר/פסיכולוג המציינת את מצבך הנפשי הקשה (ואם אפשר המתדרדר) ולשלוח אותה יחד עם בקשה נוספת לראות קב”ן. רוב הסיכויים שתזכה לראות קב”ן שונה מזה שפגשת בפגישה הראשונה. אין הגבלה למספר הפגישות עם הקב”ן להן אתה זכאי.

 

אם את חיילת בסדיר, את יכולה לבקש לראות שוב את הקב”ן ביחידה שלך ובהתאם למצבך הנפשי יקבעו לך תור נוסף. במידה ואת לא מרגישה שהקב”ן ביחידה מקשיב לך ובא לקראתך, את יכולה תמיד לפנות לברה”ן ראשי (קישור לשאלת עריקים)

 

 

הדבר הראשון, והחשוב ביותר - לא משנה אילו שמועות מתרוצצות, לנסות לזייף ניסיון התאבדות (או לפגוע בעצמכם באמת) זו לא דרך טובה להתמודד עם קשיים עם הצבא. אל תעשו את זה. זה לא נחוץ, זה מסוכן, וזה יכול לגרום בעיות אחרות בלי לפתור את אלו שכבר יש.

 

דבר רשון,  מי שמנסה לפגוע בעצמו יכול “להצליח” יותר ממה שהוא התכוון - יש דרכים אחרות להסביר קשיים נפשיים בצבא ודרכים אחרות להתמודד איתם. מעבר לזה - ניסיון אובדני יכול, במקרים מסוימים, להוביל לאשפוז כפוי - שעלול להיות בעיה , חמורה לא פחות מאלו שיש לכם כרגע, ומההשלכות שלו יהיה הרבה יותר קשה להיפטר אחר כך.  גם להגיד לקב”ן שאתם חושבים על התאבדות, או רוצים לפגוע בעצמכם, אם אתם חיילים בסדיר, עלול להוביל לאשפוז כפוי - אם מישהו בצבא ייקח את האיום הזה ברצינות, או גם אם לא, עשוי להעדיף את השקט הנפשי שלו ולהעביר את הבעיה לטיפול מישהו אחר.

 

ברור שחלק מהמצבים הנפשיים שיכולים לעורר צורך בקב”ן כוללים גם מחשבות קשות וייאוש - יש גורמים שאפשר לפנות אליהם כדי לבקש עזרה נפשית ורגשית (כמו פסיכולוג, או ארגונים כמו ער”ן שמעניקים סיוע נפשי ראשוני), ויש את רשת הליווי של פרופיל חדש, שלא כוללת ייעוץ פסיכולוגי אבל כן יכולה להסביר יותר על הליכים ומה שאפשר לעשות, ולנסות לעזור לכם לא להתמודד עם הכל לבד

 

עקרונית כן, ואף טיפה יותר פשוט. אינך נחשב לחייל ולכן ניתן לפנות לשירותי הרפואה האזרחיים

 

הכללים של שמירה על מידע רפואי, או חסיון רפואי, הם מאוד נוקשים וברורים. מידע רפואי נחשב מאוד פרטי ואסור לאף גורם לשחרר מידע כזה, אלא אם כן הוא נחוץ לצורך אבחון או טיפול, וחתמת על ויתור חסיון רפואי, או במקרים שבהם המחוקק קבע שצריך להודיע לרשויות אחרות כדי למנוע סכנה לשלום הציבור. 
 
משרדי ממשלה באופן כללי לא יכולים לגשת למידע רפואי שלך ללא הסכמתך וללא צורך מוגדר ומותר בחוק. שניים מהחריגים הבולטים שמקבלים הודעה כדי למנוע סכנה לשלום הציבור הם משרד הרישוי (לרכב) והאגף לרישוי כלי יריה. גופים אלו מקבלים באופן תדיר הודעות מגורמי רפואה (בתי חולים, רופאים) על אנשים שאובחנו כסובלים מפציעה או מחלה קשה, כולל מרשויות הצבא, כולל במקרים של אבחון בעיה נפשית חמורה. אותם משרדים שמקבלים הודעה כזו אחראים לערוך ועדה רפואית לאותו אדם שמחזיק או מבקש רישיון לנשק או לרכב כדי לוודא את כשירותה.  
 
גם מעסיקים לא יכולים לגשת למידע הזה. במקרים של קבלה לעבודה, אם עולה שאלה של כשירות רפואית לתפקיד, מעסיק רשאי לדרוש שתעברי בדיקה רפואית כתנאי לקבלה לתפקיד. לצורך הבדיקה את מתבקשת לחתום על ויתור חסיון רפואי כדי שרופא מטעמו יוכל (אבל לא חייב) לקבל לידיו את התיקים הרפואיים מגורמי הבריאות שטיפלו בך בעבר, כולל הצבא, ולבחון אותם לצורך הערכת כשירותך לתפקיד. הרופא אינו רשאי בשום מקרה להעביר מידע רפואי למעסיק, הוא רק חותם, או לא חותם, על אישור כשירות לתפקיד, בדומה לחתימה על אישור למכון כושר או אישור ללמוד נהיגה. 
 
מקום נוסף שבו חסיון רפואי נוגע לקבלה לעבודה הוא כאשר מקום העבודה מציע ביטוח רפואי משלים לעובדים שלו. בזמן ההצטרפות לביטוח תידרשי לחתום על ויתור חסיון רפואי, שנועד למקרה של הגשת תביעה עתידית, או אז יוכל רופא מטעם הביטוח לבחון את התיקים הרפואיים שלך מהעבר כדי לבדוק אם הסתרת מהביטוח בעיה רפואית קיימת. רופאי הביטוח לא מפשפשים מראש בתיקים של כולם (החסיון לא מתיר להם לפשפש בלי הצדקה, וזה טונות של חומר). גם כאן, רק רופא מטעם הביטוח, שגם הוא כפוף לכללי החסיון, יכול לבדוק את התיק רק לצרכי בירור התביעה, וגם לו אסור להעביר מידע למעסיק, רק לעורכי הדין של הביטוח.
 
כמעט בכל מקרה, העברת מידע רפואי לגורם לא מוסמך וללא הסכמה מפורשת היא גם עבירה פלילית וגם הפרה חמורה של כללי האתיקה הרפואית. רק נסייג ונאמר שלמרות כל זאת, לפעמים מידע עובר למרות כל ההגבלות והאיסורים.